איך מזהים נחש בישראל לפי הנשל?

זיהוי נחשים הוא אתגר, ולעיתים קרובות אנו נתקלים ב"ראיות" לקיומם לפני שהם עצמם נגלים לעינינו. אחת הראיות המרכזיות היא הנשל – העור הישן שהנחש משיל כחלק מתהליך גדילתו. הנשל הוא מעין "טביעת אצבע" טבעית של הנחש, המספק רמזים חשובים לזיהויו. בישראל, בה חיים כ-42 מיני נחשים, הכרת המאפיינים של הנשל יכולה לעזור להבדיל בין נחשים ארסיים ללא ארסיים, ובכך לסייע בקבלת החלטות נכונות ובטוחות.

חשוב לציין כי זיהוי מדויק לפי נשל בלבד דורש מיומנות וניסיון רב, ולעיתים אף בדיקה מיקרוסקופית. עם זאת, ישנם מאפיינים כלליים וספציפיים שיכולים לצמצם משמעותית את האפשרויות.

נשל של נח

מהו נשל וכיצד הוא נוצר?

נחשים, כמו זוחלים אחרים, גדלים לאורך כל חייהם. מכיוון שעורם החיצוני אינו אלסטי מספיק כדי להתרחב באופן משמעותי, הם נאלצים להשיל אותו מעת לעת בתהליך הנקרא "התנשלות". לפני ההתנשלות, הנחש מפתח שכבת עור חדשה מתחת לעור הישן. העור הישן הופך עמום, ולעיתים קרובות העיניים מכוסות בשכבה עכורה (מה שמכונה "ערפול עיניים"). בשלב זה, הנחש נחבא במקום בטוח ואינו פעיל. כאשר הנשל מוכן, הנחש מתחכך בחפצים מחוספסים (אבנים, ענפים) ומתחיל לזחול החוצה מתוך הנשל, לרוב מן הראש. נשל מוצלח יהיה שלם, כולל הכיסויים השקופים של העיניים.

מאפיינים כלליים של הנשל

• שלמות הנשל: נשל שלם (כמו גרב שהופכת מבפנים החוצה) הוא אידיאלי לזיהוי. הוא משמר את כל פרטי הקשקשים. נשל קרוע ומקוטע מקשה מאוד על הזיהוי.

• גודל הנשל: אורכו של הנשל יכול להעיד על גודל הנחש, אך יש לזכור שנחשים גדלים, ולכן נשל ארוך מעיד על נחש בוגר.

• שקיפות וגמישות: נשל הוא חומר קרני (קראטני), שקוף יחסית, יבש וגמיש, אך שביר.

• 
  

מאפיינים ספציפיים לזיהוי לפי הנשל

הנקודות הקריטיות בזיהוי נחש לפי נשל מתרכזות במבנה הקשקשים, במיוחד באזור הראש ובצד התחתון של הגוף:

1. קשקשי הראש:

   • הלוחית המרכזית (פרה-אוקולרית / פוסט-אוקולרית): קשקשי הראש הם המפתח העיקרי לזיהוי. אצל מרבית הנחשים הלא ארסיים בישראל, קשקשי הראש גדולים, סימטריים ומסודרים בלוחיות גדולות. לעומת זאת, אצל הנחשים הארסיים (בעיקר הצפע המצוי והאפעה), קשקשי הראש קטנים, מרובים ובלתי סדירים, בדומה לקשקשי הגוף.

   • כיסוי העין (Spectacle): בנשל שלם, ניתן לראות את כיסוי העין השקוף (שדומה לעדשת מגע). מיקומו, גודלו וצורת הקשקשים סביבו מספקים רמזים נוספים.

2. קשקשי הגוף:

   • קרינה (Keels): בדקו אם הקשקשים על גב הנשל חלקים או מחוספסים (בעלי "קרינה" – רכס בולט במרכז הקשקש).

     • קשקשים עם קרינה (מחוספסים): מאפיין נחשים מסוימים כמו צפע מצוי, אפעה, זעמן מטבעות, כרכן קרינים. קרינה זו משמשת להם כהסוואה וכעזרה בתנועה.

     • קשקשים חלקים: מאפיין נחשים אחרים כמו זעמן שחור, פתן שחור, שרף עין חתולי, נחש מים.

   • מספר שורות הקשקשים: קשה לספור זאת בנשל שאינו שלם, אך לוכדים מנוסים יכולים להשתמש בספירת שורות קשקשים (לרוחב הגוף) כרמז.

3. קשקשי הגחון (Ventral Scales):

   • שורת קשקשים אחת מול שתי שורות: זהו מאפיין מפתח קריטי!

     • רוב הנחשים בישראל (כולל הארסיים הנפוצים): בעלי שורה אחת רחבה של קשקשי גחון, הנמתחת לכל רוחב הגוף ומשמשת לזחילה.

     • נחשים ממשפחת הבלן-קשת (נחש מים, למשל): בחלק מהמינים, ובעיקר בזנב, קשקשי הגחון מתפצלים לשתי שורות. זהו רמז חשוב.

4. קשקשי תת-זנב (Subcaudal Scales):

   • שורה יחידה מול שתי שורות (מפוצלות): בנקודה מסוימת לאורך הזנב (מתחת לפי-הביב), קשקשי הגחון עשויים להמשיך כשורה יחידה או להתפצל לשתי שורות.

     • נחשים ארסיים (צפע, אפעה, פתן): לרוב בעלי שורה יחידה של קשקשים תת-זנביים.

     • נחשים לא ארסיים (מרבית הזעמנים, מניפנים): לרוב בעלי שתי שורות של קשקשים תת-זנביים (מפוצלות).

     • הערה חשובה: למרות שזהו כלל אצבע נפוץ, ישנם יוצאי דופן! למשל, צפעון שחור (ארסי) יכול להיות עם קשקשים תת-זנביים מפוצלים, ומינים מסוימים של זעמן שחור (לא ארסי) יכולים להיות עם קשקשים תת-זנביים שלמים. לכן, אין להסתמך רק על מאפיין זה.

       
       

דוגמאות לזיהוי לפי נשל בישראל:

• נשל צפע מצוי: קשקשי ראש קטנים ומרובים, קשקשי גוף מחוספסים (עם קרינה), קשקשי גחון שלמים עד לקצה הזנב.

• נשל זעמן שחור: קשקשי ראש גדולים וסימטריים, קשקשי גוף חלקים, קשקשי גחון שלמים, אך קשקשי תת-זנב מפוצלים (לרוב).

• נשל אפעה מגוונת: קשקשי ראש קטנים ומרובים, קשקשי גוף מחוספסים מאוד (עם קרינה), קשקשי גחון שלמים.

  
  

מגבלות וזהירות בזיהוי לפי נשל:

1. נשל חלקי או פגום: נשל שאינו שלם (קרוע, מקוטע) מקשה מאוד על הזיהוי. אם אין ראש או קטע זנב, קשה לזהות את המאפיינים הקריטיים.

2. שינויים תוך-מיניתיים: ישנם הבדלים קלים בקשקשים גם בין פרטים מאותו מין, ולעיתים גם באותו פרט (למשל, קשקשי הגחון בזנב יכולים להתפצל באופן חלקי).

3. גודל המכשיר: נשל של נחש צעיר עשוי להיות קשה יותר לזיהוי מאשר נשל של בוגר.

4. צבע ודוגמה: הנשל עצמו שקוף, ולכן אינו משמר את צבעי הנחש או את דוגמת הכתמים שעל גופו. אלו הם רמזים חשובים בזיהוי נחש חי, אך לא בנשל.

5. זהירות מירבית: לעולם אין לגעת בנשל בידיים חשופות ואין להסתמך על זיהוי לפי נשל בלבד כדי לקבוע אם נחש ארסי או לא, במידה ונתקלתם בנחש חי. הנשל אינו נושא ארס, אך המגע בו מיותר, וחשוב להימנע מכל מגע עם נחשים או עקבותיהם אם אין לכם את ההכשרה המתאימה.

   
   

לסיכום

זיהוי נחש לפי הנשל הוא כלי מרתק המספק הצצה לעולם הנסתר של הזוחלים. הוא דורש הבנה במורפולוגיה של קשקשים ובקיאות במיני הנחשים המקומיים. קשקשי הראש הם המפתח החשוב ביותר להבדיל בין ארסיים (קשקשים קטנים ומרובים) ללא ארסיים (קשקשים גדולים וסימטריים), יחד עם בדיקת קשקשי הגוף והזנב. עם זאת, יש לזכור תמיד את המגבלות ואת חשיבות הפנייה ללוכד נחשים מוסמך במקרה של מפגש עם נחש חי, וזאת מתוך אחריות ובטיחות. הנשל הוא עד נחמד, אך הנחש החי הוא זה שמחייב את כל תשומת הלב והזהירות.