נחשים תת ארסיים בישראל

משפחת הזוחלים בישראל היא עשירה ומגוונת, וכאשר מדברים על נחשים, רוב הציבור נוטה לחלק אותם לשתי קטגוריות בלתי מתפשרות: נחשים ארסיים (כמו הצפע הארץ-ישראלי) ונחשים תמימים שאינם ארסיים כלל (כמו זעמן מטבעות). עם זאת, בעולם הזוחלים קיימת קטגוריית ביניים מרתקת ומובחנת פחות המכונה "נחשים תת-ארסיים".

נחשים אלו מהווים קבוצה ייחודית מבחינה מורפולוגית והתנהגותית. המאמר הבא יעסוק במנגנון הביולוגי של הנחשים התת-ארסיים בישראל, יסקור את המינים הבולטים החיים במחוזותינו, ויענה על השאלה המרכזית המעסיקה מטיילים ובעלי גינות: האם הם באמת מסוכנים לבני אדם?

המנגנון הביולוגי: מה זה בכלל נחש תת-ארסי?

ההבדל המרכזי בין נחש ארסי "קלאסי" (כמו ממשפחת הצפעיים) לבין נחש תת-ארסי (לרוב ממשפחת הזעמניים) נעוץ במיקום השיניים ובמבנה מערכת ההזרקה:

• נחשים ארסיים: מחזיקים בשיני ארס חלולות (כמו מזרק רפואי) הממוקמות בקדמת הלסת העליונה. פתיחת הפה והכשה מהירה מאפשרות הזרקה מיידית וקטלנית של ארס אל עומק הרקמה של הטרף או האויב.

• נחשים תת-ארסיים (Opisthoglypha): שיני הארס שלהם ממוקמות בחלקה האחורי של הלסת העליונה, עמוק בתוך הפה (מתחת לעיניים או מאחוריהן). שיניים אלו אינן חלולות לחלוטין אלא מחורצות – לאורכן עובר מרזב או חריץ דרכו זורם הארס.

  
  

בשל המבנה הזה, נחש תת-ארסי אינו יכול להזריק ארס בלחיצה מהירה או ב"נשיכה חטופה". כדי להחדיר ארס, עליו לתפוס את הטרף, להכניס אותו עמוק אל תוך פיו, ולבצע פעולת לעיסה אקטיבית המצמידה את השיניים האחוריות לבשר ומאפשרת לארס לזלוג לאורך החריצים לתוך הפצע. ברוב המקרים, הארס של נחשים אלו חלש יחסית ומיועד בעיקר לשתק טרף קטן כמו לטאות, ציפורים או מכרסמים, ולסייע בעיכולו הראשוני.

המינים הבולטים בישראל

בישראל חיים מספר מינים של נחשים תת-ארסיים. רובם אינם תוקפניים ונוטים להימנע ממפגש עם בני אדם. להלן המינים המוכרים ביותר:

1. ארבע-קו מובהק (Psammophis schokari)

נחש זריז מאוד, דק וארוך, הנפוץ בעיקר באזורים חוליים, מדבריים או בחבל הים-תיכוני היבש. הוא ניזון בעיקר מלטאות. צבעו לרוב אפרפר-חול עם ארבעה קווי אורך כהים הנמתחים לאורך גופו (ומכאן שמו). הוא פעיל יום ואינו מהווה איום לאדם בשום צורה.

2. תלום-קשקשים מצוי (Malpolon insignitus)

זהו הנחש התת-ארסי הגדול והנפוץ ביותר בישראל, והוא יכול להגיע לאורך מרשים של למעלה משני מטרים. צבעו נע בין אפור-זית לחום כהה, וראשו הגדול מתאפיין במראה "עצבני" בשל רכסים בולטים מעל עיניו (התלמים). הוא טורף אקטיבי וקשוח הניזון ממכרסמים, ציפורים ואף מנחשים אחרים. בשל גודלו, אם הוא נדחק לפינה הוא עלול להציג מצג הרתעה מאיים, לנשוף בקול רם ואף לנשוך.

3. עין-חתול חברבר (Telescopus fallax)

נחש פעיל לילה מובהק, קטן יחסית (לרוב אינו עובר את ה-80 ס"מ). שמו ניתן לו בשל אישוניו האנכיים המזכירים עיני חתול. הוא שוכן באזורים סלעיים ומצטיין בטיפוס. גופו מעוטר בכתמים כהים על רקע אפרפר. הוא ניזון בעיקר שממיות ולטאות ישנות.

4. נחש כיפה (Macroprotodon cucullatus)

נחש קטן ונסתר, החי מתחת לאבנים ובתוך אדמה תחוחה באזורי החבל הים-תיכוני. אורכו לעיתים נדירות עולה על 50 ס"מ. הוא ניזון כמעט אך ורק מלטאות קטנות ואינו מסוגל פיזית לפסוע פצע משמעותי בעורו של אדם.

האם הם מסוכנים לבני אדם?

התשובה הקצרה היא: לא, אך יש לסייג זאת.

בשל שילוב של שני גורמים – מיקום השיניים האחורי ועוצמתו הנמוכה של הארס – נחשים תת-ארסיים בישראל אינם נחשבים למסוכנים לחיי אדם. נשיכה חטופה של תלום-קשקשים או עין-חתול לא תחדיר ארס כלל, ותגרום לכל היותר לשריטות קלות או לדימום מקומי שטחי כתוצאה מהשיניים הקדמיות.

עם זאת, פגיעה משמעותית יותר יכולה להתרחש בתרחיש ספציפי מאוד: כאשר אדם מאפשר לנחש "ללעוס" לו את האצבע. אם תופסים נחש תת-ארסי ביד (למשל, על ידי חובבים או מטיילים חסרי אחריות), והנחש מצליח להכניס את האצבע לעומק הלסת שלו ולבצע פעולת לעיסה ממושכת, השיניים האחוריות יכולות לפצוע את העור ולהחדיר את הארס.

תסמיני פגיעה (במקרה של "לעיסה" מוצלחת):

במקרה של החדרה אפקטיבית של ארס (בעיקר מצד תלום-קשקשים גדול), עשויות להופיע התופעות הבאות:

1. נפיחות מקומית באזור הנשיכה.

2. תחושת כאב, צריבה או עקצוץ מקומי.

3. שטפי דם קלים סביב סימני השיניים.

4. במקרים נדירים מאוד: תחושת נימול קלה, סחרחורת או כאב ראש חולף.

תסמינים אלו חולפים בדרך כלל מעצמם תוך מספר שעות עד מספר ימים, ואינם דורשים קבלת נסיוב (אנטי-ונום). הסכנה הרפואית הממשית היחידה במקרה כזה היא התפתחות של תגובה אלרגית קיצונית (אנפילקסיס) לחלבוני הארס, תופעה שיכולה להתרחש גם בעקבות עקיצת דבורה פשוטה.

סיכום והתנהלות נכונה

הנחשים התת-ארסיים בישראל הם חלק חיוני וחשוב מהמערכת האקולוגית. הם מהווים מדבירים טבעיים מצוינים, במיוחד תלום-קשקשים שמדביר כמויות עצומות של מכרסמים ומזיקים בקרבת שדות חקלאיים ויישובים.

חוקי מדינת ישראל מגדירים את כל נחשי הבר כערכי טבע מוגנים, וחל איסור מוחלט לפגוע בהם, להרוג אותם או להחזיקם ללא היתר. במקרה של מפגש עם נחש תת-ארסי, אין שום סיבה לפאניקה. הכלל המוזהב פשוט: שומרים על מרחק בטוח, לא מנסים ללכוד או להרים את הנחש, ומאפשרים לו להמשיך בדרכו. מודעות והבנה של ההבדלים בין המינים יכולות להפחית את הפחד הציבורי ולשמור הן על בני האדם והן על עולם החי הייחודי של ארצנו.