להתייעצות חינם עם לוכד מוסמך מעמק חפר צרו קשר עמק חפר , המשתרע בין נחל אלכסנדר בצפון לנחל פולג בדרום, הוא אזור גאוגרפי מגוון ועשיר במערכות אקולוגיות. השילוב של שטחים חקלאיים נרחבים, שמורות טבע, יישובים כפריים ועירוניים (כמו חדרה, נתניה הסמוכות, ויישובי המועצה המקומית), וקרבה לקו החוף, יוצר פסיפס של בתי גידול אידיאליים למגוון רחב של נחשים. קרבה זו בין טבע לאדם מביאה באופן בלתי נמנע למפגשים תכופים בין נחשים לבני אדם, מה שהופך את תפקידם של לוכדי נחשים מקומיים בעמק חפר לקריטי במיוחד. לכידת נחש צפע בלילה פסיפס אקולוגי, פסיפס של נחשים המאפיינים הטבעיים של עמק חפר – אזורי ביצה לשעבר, חולות, קרקעות כבדות, נחלים (אלכסנדר, אבטח, תאנים), ושמורות טבע כמו שמורת נחל אלכסנדר ושמורת חולות חדרה – מספקים תנאים אופטימליים למגוון רחב של מיני נחשים בישראל: נחשי מים: נחלים ובריכות מים מושכים אליהם את נחש המים  (Natrix tessellata), נחש לא ארסי הצד דגים ודו-חיים. לעיתים הוא נכנס לבריכות נוי בחצרות או לבורות מים. נחשי שדות וחורש: שטחי החקלאות והחורש משמשים בית גידול למספר רב של מינים לא ארסיים וארסיים כאחד: זעמן שחור  (Dolichophis jugularis): אחד הנחשים הנפוצים והמוכרים באזור. נחש גדול, לא ארסי, טורף מכרסמים ונחשים אחרים (כולל ארסיים). נוטה לברוח במפגש אך עלול לנשוך אם מרגיש מאוים. זעמן מטבעות  (Hemorrhois nummifer): נפוץ מאוד, לא ארסי אך תוקפני ולעיתים מזכיר בצורתו צפע. תלום-קשקשים מצוי  (Malpolon moilensis): נחש תת-ארסי (ארס חלש מאוד, לא מסוכן לאדם). נחשים ארסיים מסוכנים:  בעמק חפר ישנו נחש ארסי אחד: צפע מצוי  (Daboia palaestinae): הנחש הארסי הנפוץ ביותר בישראל והגורם לרוב הכשות הנחשים. פעיל לילה, צד מכרסמים. נפוץ מאוד גם בסביבת מגורים, במיוחד בגינות ובמחסנים.   צורך בלתי פוסק בלוכדים מוסמכים הקרבה בין בתי הגידול הטבעיים ליישובים בעמק חפר גורמת לכך שבכל עונת פעילות של נחשים (בעיקר באביב ובקיץ, אך גם בסתיו), מתקבלות קריאות רבות על נחשים שנכנסו לחצרות, לבתים, למחסנים ואף לבתי עסק. האוכלוסייה המקומית, בין אם מדובר בתושבי מושבים, קיבוצים או שכונות בערי העמק, מודעת לסכנה ולחשיבות של קריאה ללוכד נחשים מוסמך. כדי לתת מענה הולם לצורך זה, פועלים באזור עמק חפר מספר לוכדי נחשים מורשים . לוכדי נחשים אלו מחזיקים ברישיון מיוחד מרשות הטבע והגנים, המעיד על הכשרה מקצועית, ידע בזיהוי נחשים (כולל ארסיים ומוגנים), ושיטות לכידה בטוחות ואתיות. כמות לוכדים וזמינות באזור אין מספר מדויק וקבוע של "כמה לוכדים יש בעמק חפר". רשות הטבע והגנים מנפיקה רישיונות לוכד נחשים לאנשים שעוברים הכשרה ייעודית, והם פועלים בכל רחבי הארץ. לרוב, לוכדים אלו פועלים באזורים גאוגרפיים מסוימים שבהם הם ממוקמים או משרתים באופן קבוע. בעמק חפר, שהוא אזור בעל צורך גבוה בשירותי לכידת נחשים, פועלים לרוב מספר לוכדים עצמאיים או חברות המספקות שירותי לכידה . הם זמינים 24/7, במיוחד בעונת הנחשים, ומכסים את כל יישובי המועצה האזורית (מבת חפר בצפון ועד מכמורת וקיסריה בדרום, כולל כפר יונה, עין החורש, חופית, ועוד רבים). הזמינות הגבוהה של לוכדים בעמק חפר נובעת מהביקוש: צפיפות אוכלוסין וגידול בבנייה: יותר בתים קרובים יותר לשטחים פתוחים. מודעות ציבורית: הציבור מבין שאין לגעת בנחש ויש להזעיק איש מקצוע. עונת נחשים ארוכה: האקלים הישראלי מאפשר פעילות נחשים לאורך חודשים רבים בשנה. לוכדי נחשים מקומיים אלו מכירים את האזור היטב, יודעים היכן סביר למצוא אילו מינים, ואילו מוקדים "חמים" קיימים באזורם. ניסיון זה חיוני ללכידה מהירה, יעילה ובטוחה. חשיבות לוכד הנחשים המקומי מעבר ללכידה הפיזית, תפקידו של לוכד הנחשים בעמק חפר כולל גם: זיהוי:  זיהוי מהיר ומדויק של מין הנחש (ארסי/לא ארסי, מוגן/לא מוגן) קריטי להמשך הטיפול. ייעוץ והדרכה: מתן הנחיות לציבור כיצד למנוע כניסת נחשים בעתיד (איטום, גיזום, סילוק מפגעים). שימור טבע: לוכד מוסמך משחרר את הנחש בשטח פתוח ובטוח הרחק ממגורי אדם, ובכך תורם לשימור אוכלוסיית הנחשים שהם חלק חיוני ממערכת אקולוגית בריאה. כל נחשי ישראל מוגנים בחוק, ואסור לפגוע בהם. לסיכום עמק חפר, עם יופיו הטבעי והאופי הכפרי-עירוני שלו, מהווה סביבת מחיה עשירה לנחשים. קיומם של מינים ארסיים לצד מינים לא ארסיים, והמגע התכוף בין הטבע ליישובים, מחייב היערכות מתאימה. לוכדי הנחשים המורשים הפועלים באזור עמק חפר הם שירות חיוני המספק מענה מהיר ומקצועי למפגשים אלו, תוך שמירה על בטיחות האדם ועל שימור הטבע. במקרה של מפגש עם נחש באזור, או בכל מקום אחר, יש תמיד להזעיק לוכד נחשים מוסמך ולא לנסות לפעול לבד. אשמח לעזור בכל עניין. צחי סגל - לוכד נחשים בעמק חפר. התקשרו

שילחו תמונה ברורה ואזהה בחינם באיזה נחש מדובר צריכים לוכד נחשים התקשרו זעמן זיתני הוא נחש השייך למשפחת הזעמנים אורכו כ 100 סנטימטרים והוא נחש לא ארסי. הוא נחש "צינורי" דק וארוך, עדין וזריז. צבעיו מחום חאקי בהיר ועד ירוק/ירוק זית (כמו עץ הזית), מכאן שמו העברי. נחש יומי, זועם ועצבני נוהג לנשוך. טורף בעיקר לטאות ומכרסמים. ה זעמן הזיתני הוא מין של נחש המובחן על ידי קשקשיו בצבע הזית. נחש זה, שאינו ארסי, הוא חלק ממשפחת הזעמניים והוא יליד אזורים מסוימים באפריקה. הוא קטן יחסית, בדרך כלל גדל לאורך של עד 100 סנטימטרים. הזעמן הזיתני ידוע בגופו הדק ובקשקשיו החלקים, המסייעים לו להשתלב בסביבתו. למרות מראהו המאיים במקצת, הוא אינו מהווה איום משמעותי על בני אדם. נחש זה ממלא תפקיד חיוני במערכת האקולוגית שלו על ידי ויסות אוכלוסיית המכרסמים הקטנים ומזיקים אחרים. היכן חי זעמן זיתני? הזעמן הזיתני נמצא בעיקר באזורים בעלי אקלים חם. הוא מאכלס מגוון סביבות, כולל יערות, שטחי עשב ושיחים. הסתגלות זו מאפשרת לו לשגשג בגומחות אקולוגיות שונות. בישראל, הזעמן הזיתני נפוץ בחורשים ים תיכוניים ובאזור מישור החוף. אזורים אלה מספקים לו שפע של מסתור וטרף, מה שהופך אותם לבתי גידול אידיאליים. הנחש מחפש לעתים קרובות מחסה בסדקים, מתחת לסלעים ובתוך צמחייה צפופה כדי להישאר מוסתר מטורפים ולארוב לטרף. בנוסף, ניתן למצוא את הזעמן הזיתני לעתים באזורים פרבריים, שם הוא עשוי להיכנס לגינות ופארקים. נוכחותו בסביבות אלו, הסמוכות לאדם, מדגישה את יכולת ההסתגלות שלו ואת יכולתו להתקיים לצד פיתוח עירוני. מה אוכל זעמן זיתני? הוא ניזון בעיקר מיונקים קטנים, ציפורים, ולעיתים זוחלים אחרים. תזונתו תלויה במידה רבה בזמינות הטרף בסביבתו. עם העדפה למכרסמים, נחשים אלו ממלאים תפקיד מכריע בשליטה על אוכלוסיית חיות קטנות אלו. הם טורפים אורבים, הנשענים על קשקשים בצבע זית המסווים אותם בסביבתם ותוקפים טרף לא זהיר. על ידי שמירה על איזון במערכת האקולוגית, הזעמן הזיתני מסייע במניעת התפוצצות אוכלוסין של מינים מסוימים, ומדגיש את חשיבותו בבית הגידול הטבעי שלו. מהם המאפיינים של זעמן זיתני? את הזעמן הזיתני קל לזהות בזכות הקשקשים בצבע ירוק-זית ייחודי, המספקים לו הסוואה מצוינת בבית הגידול הטבעי שלו. מין זה מגיע בדרך כלל לאורך של מטר, מה שהופך אותו לנחש בינוני בגודלו. יש לו גוף דק וראש צר, עם קשקשים חלקים המעניקים לו מראה חלקלק. הזעמן הזיתני אינו ארסי ומסתמך על זריזותו ומהירותו כדי ללכוד טרף. עיניו גדולות יחסית ומעניקות לו ראייה טובה, שהיא חיונית לציד. בסך הכל, תכונותיו הפיזיות של הזעמן הזיתני מותאמות היטב לסביבתו, ומסייעות הן בהגנה והן בטריפה. הזעמן הזיתני הוא נחש ביישן בדרך כלל ונמנע ממגע עם בני אדם. הוא אינו ארסי ואינו מהווה איום משמעותי על אנשים. מפגשים עם בני אדם הם נדירים, והנחש בדרך כלל נסוג כאשר מתקרבים אליו. שילחו תמונה ברורה ואזהה באיזה נחש מדובר

שילחו תמונה ברורה ואזהה בחינם באיזה נחש מדובר צריכים לוכד נחשים התקשרו זעמן מטבעות וצפע מצוי הם שני מיני נחשים הנפוצים בישראל ולעיתים קרובות מזוהים בטעות האחד עם השני. טעות בזיהוי עלולה להיות מסוכנת, שכן הצפע המצוי הוא נחש ארסי ומסוכן, בעוד זעמן המטבעות אינו ארסי כלל. מאמר זה יפרט את ההבדלים העיקריים בין שני המינים, במטרה לסייע בזיהוי נכון ובמניעת פגיעה מיותרת בנחשים. מדוע חשוב להבדיל ביניהם? הדמיון החיצוני בין זעמן מטבעות לצפע מצוי עלול לגרום לפחד מיותר ולפגיעה בזעמן, נחש מועיל שאינו מהווה סכנה לאדם. זיהוי נכון יאפשר לנו לנהוג בזהירות המתבקשת במפגש עם צפע, ולעומת זאת, לאפשר לזעמן להמשיך את חייו בטבע ללא הפרעה. מאפיינים חיצוניים: דגם על הגב: ההבדל הבולט ביותר הוא בדגם שעל הגב. לצפע מצוי יש דגם של מעוינים או קווים גליים המחוברים זה לזה, לעיתים מזכירים שרשרת. לזעמן מטבעות יש כתמים עגולים או אליפטיים נפרדים, דמויי מטבעות, המופרדים זה מזה. צורת הגוף: גופו של הצפע עבה ומגושם יותר יחסית לאורכו, בעוד גופו של הזעמן דק וארוך יותר. צורת הראש: ראשו של הצפע משולש ורחב, בעוד ראשו של הזעמן צר ומוארך יותר. צורת האישון: זהו אחד ההבדלים החשובים ביותר. לצפע יש אישון אנכי, דמוי חריץ, כמו של חתול. לזעמן יש אישון עגול. הבדל זה קל יחסית לזיהוי גם מרחוק. קשקשים: קשקשי ראשו של הזעמן גדולים וסימטריים, בעוד שלצפע קשקשי ראש קטנים ורבים יותר. זנב: זנבו של הזעמן ארוך ודק יותר מזנבו הקצר והקהה של הצפע. צבע: אף על פי ששני הנחשים מופיעים בגוונים חומים ואפורים, ישנם הבדלים דקים. לצפע מצוי יש לעיתים גוון אדמדם או ורדרד בלחיים, תכונה שאינה קיימת בזעמן. בנוסף, עורו של הזעמן לרוב מבריק יותר משל הצפע, שעורו דהוי יותר. גודל: הצפע המצוי גדול יותר בממוצע מזעמן המטבעות. אורכו של הצפע יכול להגיע למטר וחצי ואף יותר, בעוד שאורכו של זעמן המטבעות מגיע לרוב עד מטר ושלושים.   התנהגות: תנועה: הצפע נוטה לנוע בתנועות איטיות ומגושמות יחסית, בעוד הזעמן נע במהירות ובזריזות. התגוננות: כאשר מרגיש מאוים, הצפע עשוי להתפתל ולהשמיע קול נשיפה חזק. הזעמן, לעומת זאת, ינסה לרוב להימלט במהירות.     טבלה מסכמת: מה לעשות במפגש עם נחש? במקרה של מפגש עם נחש, חשוב לשמור על קור רוח ולנהוג בזהירות. אין לנסות לתפוס או להרוג את הנחש. אם אינכם בטוחים בזיהוי, מומלץ להתרחק מהמקום ולהזעיק לוכד נחשים . חשיבות השמירה על הטבע: זעמן המטבעות הוא נחש מועיל לסביבה, הניזון בין היתר ממכרסמים ומנחשים צעירים, כולל צפעים. פגיעה בו פוגעת באיזון האקולוגי. זיהוי נכון ושמירה על שני המינים חשובים לשמירת הטבע בישראל. לסיכום: ההבדלים בין זעמן מטבעות לצפע מצוי ניכרים וניתנים לזיהוי בקלות יחסית. הכרת מאפיינים אלו חשובה למניעת פגיעה בנחשים שאינם מסוכנים ולטיפול נכון במקרה של מפגש עם צפע. זכרו: זיהוי נכון מציל חיים – הן שלכם והן של הנחשים.

שילחו תמונה ברורה ואזהה בחינם באיזה נחש מדובר צריכים לוכד נחשים התקשרו זיהוי נחשים הוא אתגר, ולעיתים קרובות אנו נתקלים ב"ראיות" לקיומם לפני שהם עצמם נגלים לעינינו. אחת הראיות המרכזיות היא הנשל  – העור הישן שהנחש משיל כחלק מתהליך גדילתו. הנשל הוא מעין "טביעת אצבע" טבעית של הנחש, המספק רמזים חשובים לזיהויו. בישראל, בה חיים כ-42 מיני נחשים , הכרת המאפיינים של הנשל יכולה לעזור להבדיל בין נחשים ארסיים ללא ארסיים, ובכך לסייע בקבלת החלטות נכונות ובטוחות. חשוב לציין כי זיהוי מדויק לפי נשל בלבד דורש מיומנות וניסיון רב, ולעיתים אף בדיקה מיקרוסקופית. עם זאת, ישנם מאפיינים כלליים וספציפיים שיכולים לצמצם משמעותית את האפשרויות. נשל של נח מהו נשל וכיצד הוא נוצר? נחשים, כמו זוחלים אחרים, גדלים לאורך כל חייהם. מכיוון שעורם החיצוני אינו אלסטי מספיק כדי להתרחב באופן משמעותי, הם נאלצים להשיל אותו מעת לעת בתהליך הנקרא "התנשלות". לפני ההתנשלות, הנחש מפתח שכבת עור חדשה מתחת לעור הישן. העור הישן הופך עמום, ולעיתים קרובות העיניים מכוסות בשכבה עכורה (מה שמכונה "ערפול עיניים"). בשלב זה, הנחש נחבא במקום בטוח ואינו פעיל. כאשר הנשל מוכן, הנחש מתחכך בחפצים מחוספסים (אבנים, ענפים) ומתחיל לזחול החוצה מתוך הנשל, לרוב מן הראש. נשל מוצלח יהיה שלם, כולל הכיסויים השקופים של העיניים. מאפיינים כלליים של הנשל שלמות הנשל: נשל שלם (כמו גרב שהופכת מבפנים החוצה) הוא אידיאלי לזיהוי. הוא משמר את כל פרטי הקשקשים. נשל קרוע ומקוטע מקשה מאוד על הזיהוי. גודל הנשל: אורכו של הנשל יכול להעיד על גודל הנחש, אך יש לזכור שנחשים גדלים, ולכן נשל ארוך מעיד על נחש בוגר. שקיפות וגמישות: נשל הוא חומר קרני (קראטני), שקוף יחסית, יבש וגמיש, אך שביר. מאפיינים ספציפיים לזיהוי לפי הנשל הנקודות הקריטיות בזיהוי נחש לפי נשל מתרכזות במבנה הקשקשים, במיוחד באזור הראש ובצד התחתון של הגוף: קשקשי הראש: הלוחית המרכזית (פרה-אוקולרית / פוסט-אוקולרית):  קשקשי הראש הם המפתח העיקרי לזיהוי. אצל מרבית הנחשים הלא ארסיים בישראל, קשקשי הראש גדולים, סימטריים ומסודרים בלוחיות גדולות. לעומת זאת, אצל הנחשים הארסיים (בעיקר הצפע המצוי והאפעה), קשקשי הראש קטנים, מרובים ובלתי סדירים, בדומה לקשקשי הגוף. כיסוי העין (Spectacle):  בנשל שלם, ניתן לראות את כיסוי העין השקוף (שדומה לעדשת מגע). מיקומו, גודלו וצורת הקשקשים סביבו מספקים רמזים נוספים. קשקשי הגוף: קרינה (Keels):  בדקו אם הקשקשים על גב הנשל חלקים או מחוספסים (בעלי "קרינה" – רכס בולט במרכז הקשקש). קשקשים עם קרינה (מחוספסים):  מאפיין נחשים מסוימים כמו צפע מצוי, אפעה, זעמן מטבעות, כרכן קרינים. קרינה זו משמשת להם כהסוואה וכעזרה בתנועה. קשקשים חלקים:  מאפיין נחשים אחרים כמו זעמן שחור, פתן שחור, שרף עין חתולי, נחש מים. מספר שורות הקשקשים:  קשה לספור זאת בנשל שאינו שלם, אך לוכדים מנוסים יכולים להשתמש בספירת שורות קשקשים (לרוחב הגוף) כרמז. קשקשי הגחון (Ventral Scales): שורת קשקשים אחת מול שתי שורות:  זהו מאפיין מפתח קריטי! רוב הנחשים בישראל (כולל הארסיים הנפוצים): בעלי שורה אחת רחבה  של קשקשי גחון, הנמתחת לכל רוחב הגוף ומשמשת לזחילה. נחשים ממשפחת הבלן-קשת (נחש מים, למשל):  בחלק מהמינים, ובעיקר בזנב, קשקשי הגחון מתפצלים ל שתי שורות . זהו רמז חשוב. קשקשי תת-זנב (Subcaudal Scales): שורה יחידה מול שתי שורות (מפוצלות):  בנקודה מסוימת לאורך הזנב (מתחת לפי-הביב), קשקשי הגחון עשויים להמשיך כשורה יחידה או להתפצל לשתי שורות. נחשים ארסיים (צפע, אפעה, פתן):  לרוב בעלי שורה יחידה  של קשקשים תת-זנביים. נחשים לא ארסיים (מרבית הזעמנים, מניפנים): לרוב בעלי שתי שורות  של קשקשים תת-זנביים (מפוצלות). הערה חשובה:  למרות שזהו כלל אצבע נפוץ, ישנם יוצאי דופן! למשל, צפעון שחור (ארסי) יכול להיות עם קשקשים תת-זנביים מפוצלים, ומינים מסוימים של זעמן שחור (לא ארסי) יכולים להיות עם קשקשים תת-זנביים שלמים. לכן, אין להסתמך רק על מאפיין זה. דוגמאות לזיהוי לפי נשל בישראל: נשל צפע מצוי: קשקשי ראש קטנים ומרובים, קשקשי גוף מחוספסים (עם קרינה), קשקשי גחון שלמים עד לקצה הזנב. נשל זעמן שחור: קשקשי ראש גדולים וסימטריים, קשקשי גוף חלקים, קשקשי גחון שלמים, אך קשקשי תת-זנב מפוצלים (לרוב). נשל אפעה מגוונת: קשקשי ראש קטנים ומרובים, קשקשי גוף מחוספסים מאוד (עם קרינה), קשקשי גחון שלמים. מגבלות וזהירות בזיהוי לפי נשל: נשל חלקי או פגום: נשל שאינו שלם (קרוע, מקוטע) מקשה מאוד על הזיהוי. אם אין ראש או קטע זנב, קשה לזהות את המאפיינים הקריטיים. שינויים תוך-מיניתיים:  ישנם הבדלים קלים בקשקשים גם בין פרטים מאותו מין, ולעיתים גם באותו פרט (למשל, קשקשי הגחון בזנב יכולים להתפצל באופן חלקי). גודל המכשיר: נשל של נחש צעיר עשוי להיות קשה יותר לזיהוי מאשר נשל של בוגר. צבע ודוגמה: הנשל עצמו שקוף, ולכן אינו משמר את צבעי הנחש או את דוגמת הכתמים שעל גופו. אלו הם רמזים חשובים בזיהוי נחש חי, אך לא בנשל. זהירות מירבית:   לעולם אין לגעת בנשל בידיים חשופות  ואין להסתמך על זיהוי לפי נשל בלבד כדי לקבוע אם נחש ארסי או לא, במידה ונתקלתם בנחש חי. הנשל אינו נושא ארס, אך המגע בו מיותר, וחשוב להימנע מכל מגע עם נחשים או עקבותיהם אם אין לכם את ההכשרה המתאימה. לסיכום זיהוי נחש לפי הנשל הוא כלי מרתק המספק הצצה לעולם הנסתר של הזוחלים. הוא דורש הבנה במורפולוגיה של קשקשים ובקיאות במיני הנחשים המקומיים. קשקשי הראש הם המפתח החשוב ביותר להבדיל בין ארסיים (קשקשים קטנים ומרובים) ללא ארסיים (קשקשים גדולים וסימטריים), יחד עם בדיקת קשקשי הגוף והזנב. עם זאת, יש לזכור תמיד את המגבלות ואת חשיבות הפנייה ל לוכד נחשים מוסמך במקרה של מפגש עם נחש חי, וזאת מתוך אחריות ובטיחות. הנשל הוא עד נחמד, אך הנחש החי הוא זה שמחייב את כל תשומת הלב והזהירות.

שילחו תמונה ברורה ואזהה בחינם באיזה נחש מדובר צריכים לוכד נחשים התקשרו בישראל, נחשים שחורים מעוררים לא פעם חשש, אבל חשוב לדעת שלא כולם ארסיים. זיהוי נכון שלהם הוא קריטי, שכן בלבול עלול להוביל לפאניקה מיותרת ואף לפגיעה בנחשים שאינם מסוכנים לאדם. במאמר זה נתמקד בנחשים שחורים הנפוצים בישראל, נבין את מאפייניהם וכיצד ניתן להבדיל ביניהם בצורה מדויקת. נחשים שחורים ארסיים בישראל בישראל, קיימים שני מיני נחשים ארסיים בולטים בעלי גוון שחור, ושניהם מסוכנים לאדם: פתן שחור מצוי (Walterinnesia aegyptia): מאפיינים: נחש שחור מבריק ואחיד בצבעו, ללא דוגמאות או כתמים. אורכו יכול להגיע למטר וחצי. ראשו מעוגל ורחב יחסית לגופו, ולעיתים נראה כמעט "מנותק" מהצוואר. קשקשיו חלקים ומבריקים. התנהגות: נחש לילי וביישן, פעיל בעיקר בחודשי הקיץ. תנועתו איטית יחסית. כשחש מאוים, הוא נוטה לקפל את גופו ולהחביא את ראשו, לעיתים מכווץ את השרירים ומתקשה. ארס: ארסו של הפתן שחור מצוי הוא נוירוטוקסי (פוגע במערכת העצבים) ועלול לגרום לשיתוק נשימתי. הכשה עלולה להיות מסוכנת מאוד ולכן יש לפנות באופן מיידי לקבלת טיפול רפואי. תפוצה: מצוי בעיקר באזורים חוליים בדרום הארץ ובבקעת הירדן. שרף עין גדי (Atractaspis engaddensis): מאפיינים: נחש שחור ומבריק, בעל גוף גלילי וצר יחסית. אורכו בדרך כלל אינו עולה על 80 ס"מ. ראשו קטן וצר, אינו בולט משמעותית מהצוואר, ועיניו קטנות מאוד. מאפיין ייחודי לו הוא ניביו הארוכים והבולטים אותם הוא יכול לשלוף הצידה גם כאשר פיו סגור, מה שמאפשר לו להכיש גם ב"נגיחת צד" מהירה. התנהגות: נחש לילי החי בדרך כלל מתחת לאדמה או מתחת לאבנים. ביישן, ונוטה לברוח כשמתגלה. אם חש מאוים, הוא יכול להכיש במהירות עצומה. ארס: ארסו של השרף עין גדי הוא ציטוטוקסי (פוגע ברקמות) וגורם לכאב עז, נפיחות, שלפוחיות ונמק באזור ההכשה. למרות שאינו נחשב קטלני כמו הכשה של פתן, הכשה מחייבת טיפול רפואי מיידי. תפוצה: נפוץ בעיקר במדבר יהודה, עמק הירדן, הנגב והגלבוע, באזורים סלעיים. נחשים שחורים לא-ארסיים בישראל רוב הנחשים בעלי גוון שחור שתפגשו בישראל אינם ארסיים. חשוב לדעת לזהותם כדי למנוע פגיעה מיותרת בהם. להלן הנפוץ שבהם: זעמן שחור (Hemorrhois nummifer): מאפיינים: זהו הנחש השחור הלא-ארסי הנפוץ ביותר בישראל. צבעו שחור מבריק ואחיד, אך לעיתים קרובות ניתן להבחין בדוגמת כתמים עמומה דמוית "שטיח" על גבו, במיוחד אצל פרטים צעירים או באור מסוים. בטנו בהירה יותר. אורכו יכול להגיע לשני מטרים ואף יותר, והוא נחש חסון. התנהגות: נחש פעיל מאוד ביום, מהיר ותזזיתי. ניזון ממכרסמים, לטאות ונחשים אחרים (כולל נחשים ארסיים!), מה שהופך אותו למועיל מאוד לסביבה ומונע התפתחות אוכלוסיות נחשים ארסיים באזורים בהם הוא נמצא. כשחש מאוים, הוא ממהר להימלט, אך אם מרגיש לכוד, הוא עשוי לנשוך. נשיכתו אינה ארסית אך עלולה להיות כואבת ולעיתים לגרום לשריטות. תפוצה: נפוץ מהצפון עד קו באר-שבע, במגוון בתי גידול – משטחים חקלאיים ועד אזורי מגורים. כיצד להבדיל בין נחשים שחורים? ההבדלים העיקריים שיעזרו לכם לזהות את הנחשים השחורים הם: מראה ראש: פתן שחור: ראש רחב ומעוגל, בולט יחסית לגוף. שרף עין גדי: ראש קטן וצר, אינו בולט. עיניים קטנות מאוד. (קשה לראות מרחוק). זעמן שחור: ראש מוארך, בדרך כלל בעל צורה יותר משולשת, ואינו בולט באופן דרמטי מהצוואר. לסת תחתונה לבנה. קשקשים: פתן שחור ושרף עין גדי: קשקשים חלקים ומבריקים. זעמן שחור: קשקשים בעלי קרין (רכס קטן), המעניקים לו מראה פחות מבריק ו"מט" יותר קרוב. דוגמת צבע: פתן שחור ושרף עין גדי: צבע שחור אחיד לחלוטין לרוב. זעמן שחור: לעיתים קרובות ניתן להבחין בדוגמת כתמים עמומה על גבו, במיוחד אצל פרטים צעירים. פעילות: פתן שחור ושרף עין גדי: פעילים בעיקר בלילה (ליליים). זעמן שחור: פעיל ביום (יומי). תפוצה: פתן שחור: דרום הארץ, בקעת הירדן (אזורי חול). שרף עין גדי: מדבר יהודה, עמק הירדן, נגב, גלבוע (אזורים סלעיים). זעמן שחור: מקו באר שבע עד החרמון. מה לעשות כשנתקלים בנחש שחור? התרחקו מיידית: שמרו על מרחק בטוח של כמה מטרים מהנחש. אל תנסו ללכוד או לפגוע: זו הטעות הנפוצה והמסוכנת ביותר. רוב ההכשות מתרחשות בניסיון ללכוד, להרוג או להזיז נחש. גם נחשים לא ארסיים עלולים לנשוך אם הם חשים מאוימים. הזמינו לוכד נחשים מוסמך: אם הנחש נמצא בתוך הבית, בחצר או במקום שבו הוא מהווה סכנה ממשית לבני אדם או לחיות מחמד, התקשרו מיד ללוכד נחשים מורשה ומקצועי. הוא יזהה את המין ויעביר את הנחש למקום בטוח בטבע. צלמו (בזהירות ובמרחק): אם אתם יכולים לעשות זאת בבטחה, צלמו את הנחש מרחוק. תמונה טובה (של הראש והגוף) יכולה לעזור ללוכד נחשים לזהות את המין מראש. השאירו את הנחש לבד: לרוב, אם הנחש אינו מרגיש מאוים, הוא ימשיך בדרכו. זכרו, נחשים הם חלק חשוב מ המערכת האקולוגית בישראל . הכרת המינים השונים והבנה ההבדלים ביניהם תסייע לחיים משותפים בטוחים יותר ותשמור גם על הנחשים.

שילחו תמונה ברורה ואזהה בחינם באיזה נחש מדובר צריכים לוכד נחשים התקשרו המחשבה על נחש בתוך הבית היא תרחיש סיוט עבור רבים, המעורר פחד טבעי. אך נחשים, בניגוד לתפיסה רווחת, אינם מחפשים בכוונה להיכנס למגורי אדם. הם יצורים זהירים וביישנים ברובם, המעדיפים להימנע ממגע עם בני אדם. כניסתם לבתים היא לרוב תוצאה של צרכים בסיסיים, חיפוש אחר מחסה, טעות בזיהוי, או תנאים סביבתיים המושכים אותם פנימה. הבנת הסיבות הללו יכולה לסייע במניעת כניסתם ולתרום לחיים משותפים ובטוחים יותר. נחש בתוך הבית 1. חיפוש אחר מחסה: מקלט מהאקלים זוהי אחת הסיבות הנפוצות ביותר לכניסת נחשים לבתים, והיא קשורה ישירות להיותם בעלי דם קר. נחשים זקוקים לטמפרטורה סביבתית אופטימלית כדי לתפקד, והאקלים הישראלי, עם קצוותיו הלוהטים בקיץ והקרים בחורף, דוחף אותם לחפש מקלטים: קרירות בקיץ: בימי הקיץ הלוהטים (כמו כעת ביולי), הטמפרטורות בחוץ עלולות להגיע לרמות קטלניות עבור נחשים. קרקע לוהטת וקרינת שמש ישירה יכולות לגרום להם להתחמם יתר על המידה. בתים, מרתפים, מחסנים, חדרי שירות, חדרי אמבטיה ואפילו ארונות, מספקים מקלט קריר ומוגן מחום השמש הקופחת. חום בחורף: לעומת זאת, בימים קרים מאוד או בתקופות גשומות בחורף, נחשים עלולים לחפש מקור חום או מקום יבש ובטוח ל תרדמת חורף (דיאפאוזה). יסודות בתים, קירות כפולים, חללי גג, ואפילו קמין דולק או תנור חימום, יכולים למשוך אותם פנימה בחיפוש אחר חום והגנה מפני הקור והרטיבות. 2. ציד והימצאות טרף: משיכה למקור מזון בתים וסביבתם הקרובה, למרבה הפלא, מהווים פעמים רבות מקור משיכה לטרף המועדף על נחשים: מכרסמים: עכברים וחולדות נמשכים לבתים בחיפוש אחר מזון, מים ומחסה. אזורי אחסון מזון, ארונות מטבח, מזוודות ואפילו פינות נסתרות מאחורי רהיטים יכולים להיות מקומות מסתור למכרסמים. נחש, ובמיוחד צפע מצוי, פתן שחור, או זעמן שחור, המהווים טורפי מכרסמים יעילים, יזחל בעקבות הטרף אל תוך הבית. לטאות וחרקים: נחשים קטנים יותר, כמו השרף עין חתולי או נחשי מינים שונים ממשפחת הזעמניים, ניזונים מלטאות קטנות, דו-חיים וחרקים גדולים. אם הבית או הגינה מושכים טרף כזה, הנחש עלול להיכנס בעקבותיו. זמינות מים: בקיץ היבש והחם, גם מקורות מים כמו ברזים דולפים, גינות מושקות, או אפילו קערות מים לחיות מחמד, יכולים למשוך גם את הנחש עצמו וגם את טרפו. 3. חיפוש מסלול מעבר או מקלט זמני לעיתים, נחשים אינם מתכוונים להישאר בבית, אלא נכנסים אליו בטעות או כמקלט זמני: דרך מקרה: נחש עשוי לזחול דרך דלת פתוחה, חלון סדוק, או פתח ביוב פתוח בטעות, תוך כדי חיפוש אחר מקום להשתלב בו בסביבה. מנוסה: אם נחש חש מאוים (מכלב, חתול, אדם) כשהוא קרוב לפתח בית, הוא עלול לזחול פנימה בבהלה בחיפוש אחר מקלט מהיר. שיפוצים ובנייה: עבודות בנייה או שיפוצים בסביבת הבית יכולות להפריע לשגרת הנחש ולהרוס את מקומות המסתור הקבועים שלו, ולדחוף אותו לחפש מקום חדש - וזה עשוי להיות הבית שלך. גינה צפופה ולא מטופחת: גינה עשירה בצמחייה סבוכה, ערימות פסולת, קרשים, אבנים, קומפוסט, או ציוד גן מפוזר – כל אלה מהווים מקומות מסתור אידיאליים לנחשים ולטרף שלהם. גינה כזו, הצמודה לבית, מגדילה משמעותית את הסיכוי לכניסת נחש. 4. פתחי כניסה: "דלתות" לנחשים נחשים יכולים להיכנס גם דרך פתחים קטנים ולא צפויים: דלתות וחלונות פתוחים: הדלת הכי פשוטה לכניסה. גם פתח קטן בדלת או חלון פתוח מאפשר מעבר. סדקים וחורים בקירות או ביסודות: נחשים, גם הגדולים יחסית, יכולים להידחק דרך פתחים קטנים להפליא. סדקים ביסודות הבית, חורים בקירות, פתחי אוורור לא מוגנים או צינורות שלא נאטמו כראוי מהווים נקודות כניסה פוטנציאליות. פתחי ביוב וניקוז: נחשים מסוימים (כמו נחש מים או צפע) יכולים לזחול דרך מערכות ביוב וניקוז ולהופיע בפתחי ניקוז באמבטיה, בכיור או במקלחת, במיוחד אם הבית קרוב לשדה או שטח פתוח. צנרת ומזגנים: צינורות מזגנים העוברים דרך קירות ללא איטום מלא סביבם, או צנרת לא מבודדת המגיעה מחוץ לבית, יכולים לשמש כמעבר. כיצד למנוע כניסת נחשים? הבנת הסיבות לכניסת נחשים מאפשרת נקיטת צעדי מנע יעילים: איטום הבית: סגור פתחים: וודא שדלתות וחלונות סגורים היטב, או שהם מצוידים ברשתות צפופות ותקינות. אטום סדקים: בדוק סדקים וחורים בקירות הבית, ביסודות, סביב צינורות ופתחי כניסה, ואטום אותם. רשתות ניקוז: ודא שפתחי ביוב וניקוז בתוך הבית ומחוצה לו מכוסים ברשתות מתכת צפופות. כסוי צינורות: וודא שפתחי צנרת או חשמל העוברים דרך קירות הבית אטומים לחלוטין. ניקיון וגינון מבוקר: הסר מקומות מסתור: נקה ערימות אבנים, קרשים, גרוטאות, פסולת וגזם מהחצר וסביבת הבית. גיזום צמחייה: גזום צמחייה גבוהה וסבוכה בסמוך לקירות הבית או לכניסות. שמור על דשא קצר. היפטר ממכרסמים: צמצם את מקורות המזון והמחסה למכרסמים (השאר מזון אטום, סגור פחי אשפה, טפל במכרסמים במידת הצורך) – בכך תפחית את המשיכה לנחשים. מודעות וערנות: פתח דלתות בזהירות: במיוחד בשעות הלילה, הימנע מלהשאיר דלתות פתוחות לרווחה ללא השגחה. בדוק לפני כניסה: לפני כניסה למחסנים, מרתפים או מקלטים שלא היו בשימוש זמן רב, כדאי להאיר בפנס ולבדוק את השטח. לסיכום, נחשים אינם "פולשים" מרושעים, אלא יצורים המנסים לשרוד בסביבתם. כניסתם לבתים היא לרוב סימפטום לחוסר איזון סביבתי או לגישה נוחה. על ידי הבנת הצרכים שלהם ונקודות התורפה של הבית, ניתן לנקוט בצעדים פשוטים אך יעילים למנוע מהם להפוך לאורחים לא רצויים, ולשמור על בטיחות הבית ותושביו. במידה ויש לכם נחש בבית נא להתקשר ל לכוד נחשים מורשה של רשות הטבע והגנים.

שילחו תמונה ברורה ואזהה בחינם באיזה נחש מדובר צריכים לוכד נחשים התקשרו נחש המים הישראלי, הידוע גם בשמו המדעי Natrix tessellata (ולעיתים מכונה נחש מים משובץ), הוא הנציג היחיד מסוגו בישראל. למרות שמו והיותו נפוץ בסמוך ובתוך מקווי מים מתוקים, חשוב להדגיש כי נחש זה אינו ארסי  ואינו מהווה סכנה ממשית לבני אדם. עם זאת, אורח חייו הייחודי, תפוצתו המעניינת ומאפייניו הפיזיים הופכים אותו לנושא מרתק בעולם הזוחלים בישראל. מאפיינים פיזיים וזיהוי: נחש המים הישראלי הוא נחש בינוני בגודלו, כאשר אורכו הממוצע נע בין 60 סנטימטרים למטר אחד, אך פרטים גדולים במיוחד עשויים להגיע אף למעט יותר. גופו גלילי ומוארך, מותאם היטב לתנועה במים. צבע גופו משתנה בגוונים של חום-ירקרק, אפור-חום או זיתי, ומכאן נגזר אחד משמותיו העממיים - "משובץ". סימן ההיכר הבולט שלו הוא דגם הכתמים הכהים, לרוב משוננים, המופיעים על גבו וצדדיו, המסודרים בשורות לאורך הגוף. בין הכתמים הכהים ניתן לראות לעיתים כתמים בהירים יותר. הגחון בהיר יותר, לרוב בגווני צהבהב, ועליו שורות של משבצות כהות, אשר העניקו לנחש את שמו הקודם - נחש מים משובץ. עם זאת, חשוב לציין כי קיימים פרטים שעל גבם הכתמים הבהירים פחות בולטים, ולעיתים הם נראים בצבע כמעט אחיד. ראשו של נחש המים מאופיין במגנים גדולים, והנחיריים שלו ממוקמים בחלקו העליון של החרטום ובולטים מעט, דבר המאפשר לו לנשום בזמן שרוב גופו שקוע במים. העיניים בעלות אישונים עגולים על רקע כתמתם. קשקשי הגוף בעלי קרינים בולטים, המעניקים לנחש תחושה מחוספסת קלות. קיים הבדל מסוים במראה בין זכרים לנקבות: לזכרים ראש רחב ומשולש יותר ביחס לשאר הגוף, ועיניהם גדולות יותר מאלו של הנקבות, שראשן לרוב מוארך יותר. תפוצה ובית גידול: נחש המים הישראלי נפוץ בעיקר בצפון ומרכז הארץ, מאזור צפון הנגב וצפונה. הוא קשור באופן הדוק למקווי מים מתוקים שונים, כגון נהרות, נחלים, אגמים, בריכות חורף, ביצות ואף בורות מים. הוא מעדיף אזורים עם צמחייה עשירה בסמוך למים, המספקת לו הן מחסה מפני טורפים והן מקומות מסתור לצורך מארב לטרף. עם זאת, נחש המים יכול להימצא לעיתים גם במרחק מסוים ממקורות מים, ואף חודר לחצרות ולבתי אדם בחיפוש אחר מזון או מקלט. בעולם, תפוצתו של נחש המים רחבה יותר וכוללת את מרכז אירופה דרומה, צפון מערב הודו וסין, סוריה, לבנון, ירדן ומצרים. התנהגות ואורח חיים: נחש המים הוא נחש פעיל יום, אך עשוי לצאת לצוד גם בשעות הלילה, במיוחד בטמפרטורות גבוהות. הוא שחיין מצוין ומבלה חלק ניכר מזמנו במים, שם הוא מחפש את טרפו. הוא מסוגל לצלול ולהישאר מתחת למים למשך זמן משמעותי הודות לריאותיו הארוכות וליכולתו לאחסן חמצן בשריריו. בזמן צלילה, הוא יכול לסגור את נחיריו ולאט את קצב חילוף החומרים שלו כדי לחסוך באנרגיה. נחש המים הוא טורף ממארב. הוא ממתין בסבלנות לטרף שלו בסמוך למים או בתוכם. כאשר הוא חש בסכנה, נחש המים יעדיף לרוב לברוח למקום מסתור, בין אם זה בתוך המים, מתחת לסלע או לתוך סדק באדמה. לעיתים, אם יתקרבו אליו, הוא יקפא במקומו ללא תנועה בניסיון להסוות את עצמו. כאמצעי הגנה נוסף, כאשר הוא חש מאוים או כאשר מנסים לתפוס אותו, הוא עשוי להפריש חומר בעל ריח דוחה מבלוטות הממוקמות ליד פי הטבעת שלו. נשיכה אינה אופיינית לנחש זה, אך במקרים מסוימים הוא עשוי לנשוך אם הוא חש לכוד או מאוים מאוד. כמו כן, הוא עשוי לנשוף נשיפות צפצפניות כאזהרה. תזונה: תזונתו של נחש המים הישראלי מגוונת וכוללת בעיקר דגים ודו-חיים (כגון צפרדעים וראשנים), אותם הוא בולע בשלמותם בעודם בחיים, מאחר ואין לו ארס להכניע את טרפו. בנוסף, הוא עשוי לצוד סרטנים וחסרי חוליות מימיים אחרים, ולעיתים אף שלשולים שהוא מוצא באדמה לחה בסמוך למים. נחשי מים עלולים לגרום נזקים לבריכות דגים, בעיקר כאשר מגדלים בהן דגיגים קטנים. רבייה ומחזור חיים: עונת הרבייה של נחש המים מתרחשת לרוב באביב ובקיץ. לאחר ההזדווגות, הנקבה מטילה מספר ביצים (עד 25 בממוצע) בגומה שהיא חופרת בקרקע לחה או מתחת לאבנים. התפתחות הביצים אורכת כחודשיים, והצעירים בוקעים מהן באורך של כ-20 סנטימטרים ומתפזרים בסביבה. נחשי המים הצעירים עצמאיים לחלוטין מרגע בקיעתם. חשיבות אקולוגית ומצב שימור: נחש המים הישראלי ממלא תפקיד חשוב ב מערכת האקולוגית של מקווי המים המתוקים בישראל. הוא טורף של מינים שונים, ובכך מסייע בשמירה על איזון האוכלוסיות בבתי הגידול המימיים. למרות שהוא נחש יחסית שכיח בישראל, בתי הגידול שלו נמצאים תחת איום מתמשך כתוצאה מפיתוח, זיהום ושינויי אקלים. מצב השימור שלו בישראל מוגדר כ"לא מעורר דאגה" (Least Concern), אך יש להמשיך ולנטר את אוכלוסיותיו ולשמור על מקווי המים המתוקים כדי להבטיח את המשך קיומו בטבע. לסיכום, נחש המים הישראלי הוא נחש לא ארסי ומרתק, המהווה חלק חשוב מהמגוון הביולוגי העשיר של ישראל. אורח חייו המימי, תזונתו המגוונת ומאפייניו הפיזיים הייחודיים הופכים אותו לנושא מעניין למחקר ולצפייה בטבע.

שילחו תמונה ברורה ואזהה בחינם באיזה נחש מדובר צריכים לוכד נחשים התקשרו זעמן מטבעות (שם מדעי: Hemorrhois nummifer) הוא נחש נפוץ בישראל, השייך למשפחת הזעמניים. הוא אינו ארסי ואינו מהווה סכנה לאדם, אך לעיתים מזוהה בטעות עם הצפע המצוי הארסי בשל הדמיון החיצוני ביניהם. מאמר זה יספק מידע מקיף על זעמן המטבעות, מאפייניו, אורח חייו ותפקידו במערכת האקולוגית. מאפיינים פיזיים: גודל: זעמן מטבעות הוא נחש בינוני עד גדול, אורכו המקסימלי מגיע לכ-1.3 מטרים, אך לרוב נראה פרטים באורך של 1-1.3 מטרים. צבע ודגם: צבעו הבסיסי נע בין חום בהיר לאפרפר. סימן הזיהוי הבולט ביותר שלו הוא הכתמים הכהים על גבו, בצורת עיגולים או מעוינים, המזכירים מטבעות ומכאן שמו. דגם זה משתנה בין פרטים שונים ויכול להיות פחות בולט אצל חלקם. מבנה גוף: גופו של הזעמן דק וארוך יחסית, ראשו מוארך. קשקשי ראשו גדולים וסימטריים. אישונים: חשוב לשים לב לצורת האישון: לזעמן מטבעות יש אישון עגול, בעוד שלצפע מצוי יש אישון אנכי דמוי חריץ. זהו הבדל חשוב וקל יחסית לזיהוי. קשקשים: קשקשי הגב של זעמן מטבעות חלקים ומבריקים, דבר התורם לתנועתו הזריזה. קשקשי הבטן רחבים ומאפשרים לו אחיזה טובה על פני הקרקע ובעת טיפוס. חושים: זעמן מטבעות ניחן בחושי ראייה וריח טובים, המסייעים לו באיתור טרף ובניווט בסביבתו. גולגולת ולסתות: מבנה הגולגולת והלסתות של זעמן מטבעות מאפשר לו לבלוע טרף גדול יחסית לגודל ראשו. ההבדלים בין זעמן מטבעות לצפע מצוי: הטבלה הבאה מסכמת את ההבדלים העיקריים בין שני המינים: אורח חיים והתנהגות: פעילות: זעמן מטבעות הוא נחש פעיל יום (דיורנלי), כלומר פעיל בעיקר בשעות היום. תזונה: תזונתו מגוונת וכוללת מכרסמים, לטאות, ציפורים וחרקים גדולים. הוא נחשב למדביר ביולוגי יעיל של מכרסמים. בית גידול: זעמן מטבעות נפוץ במגוון בתי גידול, כולל שטחים פתוחים, חורשים, אזורי חקלאות, גדות נחלים ואף בסמוך לבתי אדם. הוא מצטיין בטיפוס ומסוגל לטפס על עצים וקירות. הגנה עצמית: כאשר הוא חש מאוים, זעמן מטבעות עשוי להזדקף, להשמיע קולות נשיפה ולנסות לנשוך. נשיכתו אינה ארסית, אך עלולה להיות כואבת. זעמן מטבעות והאדם: חוסר סכנה: זעמן מטבעות אינו מסוכן לאדם ואינו ארסי. דמיון לצפע: הדמיון החיצוני לצפע מצוי גורם לעיתים לפחד מיותר ולפגיעה בזעמן. חשוב ללמוד את ההבדלים בין השניים כדי להימנע מפגיעה מיותרת. תועלת לאדם: הזעמן מסייע בהדברת מכרסמים ומזיקים אחרים, ולכן הוא נחשב לנחש מועיל. מה לעשות במפגש עם זעמן מטבעות? אם פגשתם זעמן מטבעות, אין צורך להיבהל. הנחש אינו מסוכן. מומלץ להתרחק ממנו ולא להפריע לו. אם הוא נמצא במקום לא מתאים (כמו בתוך בית), ניתן ליצור קשר עם לוכד נחשים  מוסמך שיעביר אותו בבטחה לטבע. תגובה לסכנה: כאשר צפע מצוי חש מאוים, הוא יתגונן על ידי נשיפה חזקה והכנה להכשה. זעמן מטבעות, לעומת זאת, יעדיף להימלט או להסתתר. סימני הכשה: הכשה של צפע מצוי תשאיר לרוב שתי נקודות ניקוב בולטות, בעוד נשיכה של זעמן מטבעות תשאיר סימני שיניים קטנים.   לסיכום: זעמן מטבעות הוא נחש מועיל ובלתי מזיק, הממלא תפקיד חשוב במערכת האקולוגית. חשוב ללמוד לזהות אותו ולהבדיל בינו לבין הצפע המצוי, כדי למנוע פגיעה מיותרת בו ולחיות עמו בשלום. שילחו תמונה ברורה ואזהה באיזה נחש מדובר

החלום ללכוד נחשים עשוי להישמע אקזוטי ומלא אדרנלין, אך הוא דורש ידע, מיומנות והכשרה מקצועית. בישראל, לכידת נחשים היא משימה חשובה לשמירה על האיזון האקולוגי ובטיחות הציבור. אם אתם שוקלים להפוך ללוכד נחשים, הנה מדריך מקיף שיעזור לכם להתחיל. מדוע להיות לוכד נחשים ? שמירה על האיזון האקולוגי: לוכדי נחשים תורמים לשמירה על אוכלוסיית הנחשים בטבע, ומסייעים בשמירה על המערכת האקולוגית. סיוע לציבור: לוכדי נחשים מספקים שירות חשוב לציבור, ומסירים סכנה פוטנציאלית מבתים, גנים ומקומות ציבוריים. עבודה מאתגרת ומגוונת: העבודה כלוכד נחשים אינה שגרתית ומציעה הזדמנות לחוות את הטבע מקרוב. כיצד להפוך ללוכד נחשים בישראל? לימוד עצמי: קראו ספרים, מאמרים ומחקרים בנושא זוחלים, ובפרט נחשים. התמקדו בזיהוי סוגי הנחשים השונים בישראל, התנהגותם, סביבת המחיה שלהם והאיומים עליהם. השתתפות בקורסים: רשות הטבע והגנים עורכת קורסים ייעודיים ללכידת נחשים. הקורסים כוללים ידע תיאורטי ומעשי, והם הכרחיים לקבלת רישיון לכידת נחשים. רכישת מיומנויות: טיפול בנחשים: למדו כיצד לטפל בנחשים בצורה בטוחה, כיצד לתפוס אותם ולהעבירם למקום בטוח. שימוש בכלים: התוודעו לסוגי הכלים המשמשים ללכידת נחשים, כגון מלכודות, ווים וקופסאות לכידה. עזרה ראשונה: למדו כיצד להעניק עזרה ראשונה במקרה של הכשת נחש. קבלת רישיון: בחינות: לפני ולאחר סיום הקורס, תצטרכו לעבור בחינות עיוניות ומעשיות כדי להוכיח את ידיעותיכם ויכולותיכם. רישיון: במידה ועברתם את הבחינות בהצלחה, תקבלו רישיון לכידת נחשים מטעם רשות הטבע והגנים. מהן הדרישות להיות לוכד נחשים? אהבה לטבע: עניין עמוק בבעלי חיים ובטבע הוא חיוני לעבודה זו. סבלנות: סבלנות היא תכונה חשובה בעבודה עם נחשים, שדורשת התבוננות והמתנה. אחריות: לוכד נחשים נושא באחריות רבה לשמירה על בטיחותו שלו ושל הסביבה. כושר גופני: העבודה עלולה להיות פיזית ומחייבת כושר גופני טוב. אחריות לוכד נחשים: לוכד נחשים אחראי על לכידת נחשים בצורה בטוחה ויעילה, והעברתם למקום בטוח הרחק מישובים. זיהוי : על לוכד הנחשים להיות מסוגל לזהות את סוג הנחש, ולהעריך את רמת הסכנה שהוא מציב. דיווח : על לוכד הנחשים לדווח על כל לכידה לרשות הטבע והגנים. אתיקה מקצועית יחס לנחשים : לוכד נחשים מקצועי מתייחס לנחשים בכבוד ובזהירות, ומעביר אותם למקום בטוח הרחק מישובים. שקיפות : לוכד נחשים חייב להיות שקוף לגבי התעריפים שלו, הליך העבודה והאישורים שיש ברשותו. זמינות : על לוכד נחשים להיות זמין לטיפול בתקריות במהירות וביעילות. אתגרים ומכשולים תדמית שלילית : לעיתים קרובות, לוכדי נחשים נתפסים כמי ש"הורגים" נחשים. חשוב להדגיש את החשיבות של שימור הטבע ולעבוד על שיפור התדמית של המקצוע. סכנות : לכידת נחשים כרוכה בסכנות, ולכן חשוב להקפיד על כללי בטיחות ולהימנע מלקיחת סיכונים מיותרים. ביקוש עונתי : הביקוש לשירותי לכידת נחשים משתנה בהתאם לעונות השנה , מה שעלול להשפיע על ההכנסה של לוכד הנחשים. לסיכום, לכידת נחשים היא מקצוע מאתגר ומעניין, אך הוא דורש הכשרה מקצועית והבנה עמוקה בטבע . אם אתם מעוניינים להפוך ללוכד נחשים, עליכם להשקיע זמן ומאמץ בלימוד, אימון ורכישת הידע והמיומנויות הנדרשות. למידע נוסף, פנו ל רשות הטבע והגנים .

נחש הצפע המצוי ( Vipera palaestinae ), הנחש הארסי הנפוץ ביותר בישראל, אינו פעיל במשך כל שעות היממה. דפוסי הפעילות שלו מושפעים באופן משמעותי מתנאי הסביבה, בעיקר מטמפרטורה, וכן מזמינות הטרף ומעונת השנה. הבנת שעות הפעילות של הצפע חיונית למניעת מפגשים לא רצויים ולשמירה על בטיחות הציבור. פעילות יומית משתנה בהתאם לעונה: אביב וסתיו (תקופות מעבר): במזג אוויר נוח יחסית, הצפע עשוי להיות פעיל בשעות היום, במיוחד בשעות הבוקר המוקדמות ושעות אחר הצהריים המאוחרות, כאשר הטמפרטורות מתונות. הוא יוצא להתחמם בשמש לאחר לילות קרים, ולצוד לפני שהחום גובר. ייתכן שתהיה גם פעילות מסוימת בשעות הערב המוקדמות. קיץ (חודשים חמים): בשיא הקיץ הישראלי, הטמפרטורות הגבוהות הופכות את שעות היום לחמות מדי עבור הצפע. כדי להימנע מהתחממות יתר, הצפע הופך להיות פעיל בעיקר בשעות הדמדומים והלילה  (קרפוסקולרי ונוקטורנלי). הוא יוצא לצוד בשעות קרירות יותר אלה, כאשר מכרסמים וטרף אחרים פעילים יותר. בשעות היום החמות, הצפע יחפש מקומות מסתור מוצלים וקרירים כמו מתחת לסלעים, בתוך סדקים באדמה או בצמחייה עבותה חורף (חודשים קרים): בחודשי החורף הקרים, פעילות הצפע פוחתת משמעותית. הוא עלול להיכנס למצב של חוסר פעילות או פעילות איטית מאוד (בראומציה), בדומה לתרדמת חורף. בימים חמים יחסית, הוא עשוי לצאת להתחמם בשמש לפרקי זמן קצרים. גורמים נוספים המשפיעים על שעות הפעילות: טמפרטורה: כאמור, הטמפרטורה היא הגורם המשפיע ביותר. הצפע זקוק לחום גוף מסוים כדי להיות פעיל, אך חום קיצוני עלול להיות קטלני עבורו. זמינות טרף: שעות הפעילות של הצפע עשויות להיות מתואמות עם שעות הפעילות של טרפו העיקרי, שהוא בעיקר מכרסמים הפעילים בלילה. עונת הרבייה : בתקופת הרבייה, בעיקר באביב, זכרים עשויים להיות פעילים יותר בשעות היום בחיפוש אחר נקבות. גיל וגודל: נחשים צעירים עשויים להיות פעילים יותר בשעות היום כדי להימנע מתחרות עם נחשים בוגרים או מטורפים ליליים. לחות: רמות לחות גבוהות עשויות לאפשר פעילות ממושכת יותר בשעות היום החמות. הפרעות אנושיות: פעילות אנושית בשעות מסוימות עלולה לגרום לצפע לשנות את דפוסי הפעילות שלו כדי להימנע ממפגשים. השלכות על מפגשים עם בני אדם: הבנת שעות הפעילות של הצפע חשובה למניעת הכשות. בקיץ, הסיכון למפגש עולה בעיקר בשעות הערב והלילה, בעת טיולים או שהייה בשטחים פתוחים. בחודשי האביב והסתיו, יש לנקוט משנה זהירות גם בשעות היום. כיצד להימנע ממפגש עם צפע: הימנעות מהתהלכות בשטחים פתוחים בשעות החמות של הקיץ ובשעות הלילה ללא תאורה מתאימה. שימוש בפנס בעת הליכה בלילה. נעילת נעליים גבוהות ומכנסיים ארוכים בעת טיולים בטבע. הימנעות מהרמת אבנים וגזעי עצים מבלי לבדוק תחילה. הליכה בשבילים מסומנים והימנעות מכניסה לצמחייה עבותה. בדיקת סביבת הבית והגינה וסילוק מקומות מסתור פוטנציאליים לנחשים. במידה ונתקלתם בנחש התקשרו מיד ל לוכד נחשים מורשה לסיכום, נחש הצפע המצוי הוא בעל דפוסי פעילות גמישים המשתנים בהתאם לתנאי הסביבה ועונות השנה. בקיץ הוא פעיל בעיקר בלילה, ובאביב ובסתיו הוא עשוי להיות פעיל גם בשעות היום. מודעות לשעות הפעילות הללו ונקיטת אמצעי זהירות מתאימים יכולים לסייע בצמצום הסיכון למפגשים ולהכשות.

מפגש עם נחש, בין אם הוא ארסי או לא ארסי, יכול להיות חוויה מלחיצה. בישראל, בה חיים עשרות מיני נחשים המותאמים למגוון בתי גידול, חשוב להבין את דפוסי הפעילות שלהם כדי למזער סיכונים ולדעת מתי לנקוט ביתר זהירות. השאלה "באיזה שעות ביום הכי סביר שנפגוש נחש?" אינה בעלת תשובה אחידה, שכן התשובה משתנה באופן דרמטי בין מינים שונים ומושפעת גם מעונת השנה. עם זאת, ניתן להצביע על עקרונות כלליים ועל "חלונות זמן" שבהם הסיכוי למפגש גבוה יותר. נחש בלילה הבסיס: התאמה לטמפרטורה נחשים הם בעלי דם קר ( פוייקילותרמיים ), כלומר, טמפרטורת גופם מושפעת ישירות מהטמפרטורה הסביבתית. זהו הגורם העיקרי המכתיב את שעות פעילותם: קור:  בטמפרטורות נמוכות מדי, הנחשים איטיים, קפואים ולא מסוגלים לתפקד. חום:  בטמפרטורות גבוהות מדי, הם עלולים להתחמם יתר על המידה, להיפגע ואף למות, ולכן יחפשו מחסה. לכן, נחשים פעילים בעיקר בשעות שבהן הטמפרטורה נוחה עבורם – לא חמה מדי ולא קרה מדי. זהו טווח טמפרטורות ספציפי לכל מין, המשתנה גם בין עונות השנה. דפוסי פעילות מרכזיים ניתן לחלק את הנחשים בישראל לשלוש קבוצות פעילות עיקריות: נחשי יום (Diurnal): מינים בולטים:   זעמן שחור , זעמן זייתני , זעמנים שונים, שנונית הנחשים, ועוד. מתי נפגוש? אלו הנחשים שסביר ביותר שתפגשו במהלך שעות היום, בעיקר בשעות הבוקר המאוחרות (לאחר שהתחממו מהקור של הלילה) ובשעות אחר הצהריים (לפני שהשמש מתחילה לשקוע).  בקיץ הישראלי הלוהט, פעילותם מתרכזת יותר בשעות הבוקר המוקדמות (מיד לאחר הזריחה) ובשעות אחר הצהריים המאוחרות-ערב, כשהטמפרטורות מתונות יותר. בחורף ובאביב, הם יכולים להיות פעילים גם באמצע היום כשהשמש נעימה. למה? הם ניזונים מטרף שפעיל יום (לטאות, מכרסמים קטנים, ציפורים). נחשי לילה (Nocturnal): מינים בולטים:   צפע מצוי , פתן שחור , שרף עין גדי , צפעון שחור, ועוד. מתי נפגוש? אלו הנחשים שאחראים לרוב המכריע של מפגשי הנחשים והכשות באזורי יישוב, וזאת מפני שהם נכנסים לשטחים בנויים דווקא כאשר בני אדם נוטים להיות בחוץ – בערבים חמים, בחצרות, בטיולים ליליים. הפעילות שלהם מתחילה לרוב עם רדת החשיכה ונמשכת אל תוך שעות הלילה המוקדמות והאמצעיות. למה? הם צדים טרף לילי (מכרסמים, דו-חיים, לטאות לילה). בנוסף, הטמפרטורות בלילה בישראל, גם בקיץ, נוחות יותר עבורם מאשר חום היום הלוהט. נחשי פעילות דמדומים / בין השמשות (Crepuscular): מינים בולטים:  חלק מהזעמנים, עין חתול חברבר. מתי נפגוש? אלו נחשים הפעילים בעיקר בשעות הדמדומים – עם שחר ולפני השקיעה.  אלו שעות ביניים שבהן הטמפרטורות נוחות, ויש מספיק אור לצייד. למה?  התאמה לטרף הפעיל בשעות אלו, או הימנעות מטורפים פעילים ביום. השפעת עונת השנה על שעות המפגש עונת השנה משנה באופן דרמטי את "חלונות הפעילות" של הנחשים: אביב (מרץ-מאי): זוהי שיא עונת הפעילות  של מרבית מיני הנחשים בישראל. הטמפרטורות מתונות ונעימות, יש שפע של מזון לאחר הגשמים, וזוהי גם עונת הרבייה. בשעות היום, נחשי יום יהיו פעילים מאוד. לקראת הערב ובלילה, נחשי לילה יצאו. זו העונה שבה הסיכוי למפגש עם נחש הוא הגבוה ביותר לאורך כל שעות היממה המוארות והלא חמות. קיץ (יוני-אוגוסט): ימי הקיץ לוהטים. רוב הנחשים (אפילו נחשי יום) יחפשו מסתור בחום הכבד של אמצע היום. הפעילות תתרכז בשעות הבוקר המוקדמות מאוד (מיד לאחר הזריחה) ובשעות הערב המאוחרות והלילה המוקדמות.  זהו הזמן שבו הסיכוי למפגש עם נחשים ליליים (כמו הצפע) הוא הגבוה ביותר בשטחים חקלאיים ובאזורי יישוב. סתיו (ספטמבר-נובמבר): הטמפרטורות מתחילות לרדת בהדרגה. הנחשים עדיין פעילים, אך פחות מאשר באביב, ומנסים לצבור אנרגיה לקראת החורף. שעות הפעילות דומות לאביב, אך מתקצרות ככל שהטמפרטורות יורדות. חורף (דצמבר-פברואר): מרבית הנחשים נמצאים בתרדמת חורף (דיאפאוזה) בטמפרטורות קרות. רק בימים שמשיים וחמים במיוחד, ניתן לעיתים רחוקות לראות נחשים יוצאים להתחמם לשעות קצרות באמצע היום. הסיכוי למפגש נמוך מאוד. הסביבה משנה את התמונה חשוב לזכור שגם סוג הסביבה משפיע: שטחים פתוחים (שדות, חורש, מדבר):  הסיכוי למפגש עם נחש בכל שעות הפעילות שלהם גבוה יותר, מכיוון שהם נמצאים בסביבתם הטבעית. אזורי יישוב (חצרות, גינות, מרפסות):  מפגשים בתוך או בסמוך לבית נוטים להיות בעיקר בשעות הלילה, כאשר נחשים ליליים נכנסים בחיפוש אחר מכרסמים או מקום מסתור קריר/חמים. לסיכום: מתי להיות הכי עירניים? בהתבסס על כל האמור, שעות הדמדומים (עם שחר ולפני שקיעה) ושעות הלילה המוקדמות  הן הזמנים בהם סביר ביותר שתפגשו נחש בישראל, במיוחד באביב ובקיץ. זאת מכיוון שבשעות אלו פעילים גם נחשי יום שמחפשים מחסה וגם נחשי לילה שמתחילים את פעילותם. באביב, כמעט כל שעות האור המתונות ביום הן פוטנציאליות. בקיץ, יש להקפיד בעיקר על זהירות בבוקר המוקדם ובערב/לילה. המלצה לציבור: למען ביטחונכם: תמיד היו עירניים, במיוחד בטיולים בטבע, בשטחים חקלאיים, או בחצרות ביתיות. לא יודעים? לא נוגעים!  אם נתקלתם בנחש, בשום אופן אין לנסות לגעת בו, ללכוד אותו או לגרש אותו. הזעיקו לוכד נחשים:  הזמינו לוכד נחשים מוסמך ובעל רישיון מרשות הטבע והגנים. הוא ידע לזהות את הנחש ולטפל בו בצורה בטוחה. הבנת דפוסי הפעילות של הנחשים יכולה לעזור לנו לחיות לצידם בבטחה ולקדם את שימורם בטבע.

לכידת נחשים היא מקצוע הדורש שילוב של ידע, מיומנות, ניסיון, וקור רוח. לוכדי נחשים בישראל מתמודדים עם מגוון רחב של מינים, כל אחד עם מאפיינים התנהגותיים וסביבתיים ייחודיים המציבים אתגרים משלו. אולם, בין כל הנחשים המרתקים והמאתגרים של הארץ, עולה שאלה אחת: איזה נחש נחשב לקשה ביותר ללכידה? התשובה אינה חד-משמעית, שכן "קשה" יכול להתייחס לסכנה, מהירות, יכולת הסוואה, או מיקום מחבוא. עם זאת, אם נבחן את מכלול הגורמים, נגיע ככל הנראה למועמד בולט: הפתן השחור (Walterinnesia aegyptia) . כדי להבין מדוע הפתן השחור תופס את המקום הזה, עלינו לבחון את המאפיינים הייחודיים שלו, את סביבת המחיה המועדפת עליו, ואת האתגרים שהוא מציב בפני לוכד הנחשים. לכידת צפע הפתן השחור: מבוא למועמד המוביל הפתן השחור הוא נחש ארסי מסוכן ממשפחת הפתניים (Elapidae), אותה משפחה שבה נמצאות גם הקוברות. בישראל הוא נפוץ בעיקר באזורי מדבר, ערבה, בקעת הירדן, ובחלקים מחולות מישור החוף הדרומיים. זהו נחש גדול יחסית, היכול להגיע לאורך של 1.5 מטר, בעל גוף שחור מבריק וגלילי. ראשו מעוגל יחסית ואינו בולט משמעותית מהצוואר, מה שמקנה לו מראה פחות מאיים מצפע למשל, אך למעשה ארסו חזק הרבה יותר - נוירוטוקסי (פוגע במערכת העצבים) ועלול להיות קטלני. האתגרים הספציפיים בלכידת הפתן השחור פעילות לילית מובהקת ומסתורית: הקושי: הפתן השחור הוא נחש פעיל לילה מובהק. הוא ממעט מאוד לצאת בשעות היום. לוכדי נחשים נקראים לרוב לאירועי נחש בשעות היום, כאשר הנחשים פעילים ויזואלית יותר. פתן שחור יופיע בדרך כלל בתוך חצר או בית דווקא בשעות החשיכה המאוחרות או הלילה המוקדמות. לכידה בלילה דורשת ציוד מיוחד (פנסים עוצמתיים), ערנות גבוהה יותר, ומקשה על זיהוי ותנועה בשטח. התחפרות ויכולת הסתתרות: הפתן השחור הוא נחש מתחפר מצוין. הוא מבלה את רוב שעות היום חבוי עמוק מתחת לאדמה, בחול, בסדקים עמוקים בסלעים, או תחת אבנים גדולות במיוחד. כאשר הוא מגיע למקום יישוב, הוא יחפש מיד מחבוא דומה: בורות ניקוז, תחת בלטות רופפות, ערימות פסולת, או בתוך סבך צמחייה צפוף מאוד. היכולת הזו להתחפר ולהיעלם במהירות מקשה מאוד על איתורו, גם אם הוא נצפה לרגע. לוכד נחשים עלול להגיע למקום שבו דווח על פתן שחור, אך הנחש כבר הספיק להתחפר ונעלם כלא היה. טמפרמנט ביישני אך תקיף תחת לחץ: הקושי: הפתן השחור אינו תוקפני באופן יזום. הוא מעדיף לברוח ולהתחפר. עם זאת, כאשר הוא מרגיש מאוים או נדחק לפינה, הוא עלול לתקוף במהירות ובקטלניות. הוא לא מפתח את ה"מטפחת" כמו קוברה, אך הוא זריז מאוד. הסכנה ללוכד: בגלל ארסו הנוירוטוקסי החזק, הכשה מפתן שחור היא מצב חירום רפואי חמור ביותר, שעלול להיות קטלני. לכן, לכידתו דורשת רמת זהירות הגבוהה ביותר ומרווח ביטחון גדול יותר מנחשים ארסיים אחרים. לוכד חייב להיות מרוכז לחלוטין ולצפות לכל תנועה בלתי צפויה. קושי בזיהוי מיידי (ללא ניסיון): הקושי: עבור עין לא מיומנת, ובמיוחד בלילה, קשה להבדיל בין פתן שחור לבין נחש זעמן שחור (שהוא נפוץ מאוד ולא ארסי). שניהם בעלי גוף שחור ומבריק. לוכד מנוסה יזהה הבדלים במבנה הראש, הגוף, אופן התנועה ועוד, אך בשטח חשוך, תחת לחץ זמן וציפייה, הזיהוי עלול להיות מאתגר ולדרוש בדיקה מדוקדקת יותר, מה שמגביר את הסיכון. תפוצה באזורים חוליים ומדבריים: הקושי: הפתן השחור נפוץ באזורי חולות, בקעת הירדן והמדבר. אלו אזורים בהם יכולת ההתחפרות שלו יעילה במיוחד. קרקע חולית אינה מאפשרת אחיזה יציבה ללוכד ולציודו, ושטח פתוח גדול מקשה על תחימה ורדיפה. בנוסף, חול שנכנס לציוד עלול לשחוק אותו. השוואה לנחשים אחרים בישראל צפע מצוי: למרות שארסי ומסוכן, הצפע נחשב לקל יחסית ללכידה משום שהוא איטי יחסית, נוטה להישאר במקומו, צבעו דהוי, וראשו המשולש בולט. הוא אמנם תוקפני, אך התנהגותו צפויה יותר. אפעה מגוונת: נחש קטן יחסית, בעל יכולת הסוואה מעולה ומהיר. אך גם הוא, למרות סכנתו, פחות "חמקמק" מהפתן השחור ופחות נוטה להיעלם לחלוטין באדמה. צליל הסטרידולציה שלו מסייע באיתורו. נחשים מהירים לא ארסיים (כמו זעמן שחור): אלו נחשים מהירים מאוד שיכולים לברוח בקלות, אך אינם מסוכנים. הקושי בלכידתם נובע ממהירותם ולא מהסכנה שהם מציבים. כיצד לוכדי נחשים מתמודדים עם האתגר? לוכד נחשים מקצועי יידע לזהות את סימני הפתן השחור: שעות פעילות: מרבית הקריאות לפתן שחור מתקבלות בשעות הלילה, מה שמחייב זמינות גבוהה גם בשעות חריגות. סוג הקרקע: באזורים חוליים או בעלי קרקע קלה להתחפרות, יגביר הלוכד את חשדנותו. טכניקות חיפוש: שימוש בפנסים תרמיים (אם קיימים), וחיפוש קפדני סביב בורות ניקוז, ערימות אבנים, וכל מקום אפשרי להתחפרות. ציוד מתאים: לכידה של פתן שחור מחייבת מקל לכידה ארוך וחזק, ושימוש קפדני בארגז לכידה מאובטח. אפס טעויות: בגלל הסכנה העצומה, אין מקום לטעויות או חוסר ריכוז בעת לכידת פתן שחור. לסיכום בעוד שכל נחש מציב אתגרים ייחודיים ללוכד, וסכנת ההכשה מכל נחש ארסי מחייבת זהירות מירבית, ה פתן השחור (Walterinnesia aegyptia) עולה כמועמד המוביל לתואר "הנחש הקשה ביותר ללכידה" בישראל. שילוב של פעילות לילית מובהקת, יכולת התחפרות מהירה, ארס קטלני וטמפרמנט ביישני-אך-תקיף, הופכים כל מפגש איתו למשימה מורכבת ועתירת סיכון הדורשת את המיומנות הגבוהה ביותר מצד לוכד הנחשים. במקרה של מפגש עם נחש מסוג זה, או כל נחש אחר, חיוני לשמור מרחק ולהזעיק באופן מיידי לוכד נחשים מוסמך .