לכידת נחשים היא מקצוע הדורש שילוב של ידע, מיומנות, ניסיון, וקור רוח. לוכדי נחשים בישראל מתמודדים עם מגוון רחב של מינים, כל אחד עם מאפיינים התנהגותיים וסביבתיים ייחודיים המציבים אתגרים משלו. אולם, בין כל הנחשים המרתקים והמאתגרים של הארץ, עולה שאלה אחת: איזה נחש נחשב לקשה ביותר ללכידה? התשובה אינה חד-משמעית, שכן "קשה" יכול להתייחס לסכנה, מהירות, יכולת הסוואה, או מיקום מחבוא. עם זאת, אם נבחן את מכלול הגורמים, נגיע ככל הנראה למועמד בולט: הפתן השחור (Walterinnesia aegyptia) . כדי להבין מדוע הפתן השחור תופס את המקום הזה, עלינו לבחון את המאפיינים הייחודיים שלו, את סביבת המחיה המועדפת עליו, ואת האתגרים שהוא מציב בפני לוכד הנחשים. לכידת צפע הפתן השחור: מבוא למועמד המוביל הפתן השחור הוא נחש ארסי מסוכן ממשפחת הפתניים (Elapidae), אותה משפחה שבה נמצאות גם הקוברות. בישראל הוא נפוץ בעיקר באזורי מדבר, ערבה, בקעת הירדן, ובחלקים מחולות מישור החוף הדרומיים. זהו נחש גדול יחסית, היכול להגיע לאורך של 1.5 מטר, בעל גוף שחור מבריק וגלילי. ראשו מעוגל יחסית ואינו בולט משמעותית מהצוואר, מה שמקנה לו מראה פחות מאיים מצפע למשל, אך למעשה ארסו חזק הרבה יותר - נוירוטוקסי (פוגע במערכת העצבים) ועלול להיות קטלני. האתגרים הספציפיים בלכידת הפתן השחור פעילות לילית מובהקת ומסתורית: הקושי: הפתן השחור הוא נחש פעיל לילה מובהק. הוא ממעט מאוד לצאת בשעות היום. לוכדי נחשים נקראים לרוב לאירועי נחש בשעות היום, כאשר הנחשים פעילים ויזואלית יותר. פתן שחור יופיע בדרך כלל בתוך חצר או בית דווקא בשעות החשיכה המאוחרות או הלילה המוקדמות. לכידה בלילה דורשת ציוד מיוחד (פנסים עוצמתיים), ערנות גבוהה יותר, ומקשה על זיהוי ותנועה בשטח. התחפרות ויכולת הסתתרות: הפתן השחור הוא נחש מתחפר מצוין. הוא מבלה את רוב שעות היום חבוי עמוק מתחת לאדמה, בחול, בסדקים עמוקים בסלעים, או תחת אבנים גדולות במיוחד. כאשר הוא מגיע למקום יישוב, הוא יחפש מיד מחבוא דומה: בורות ניקוז, תחת בלטות רופפות, ערימות פסולת, או בתוך סבך צמחייה צפוף מאוד. היכולת הזו להתחפר ולהיעלם במהירות מקשה מאוד על איתורו, גם אם הוא נצפה לרגע. לוכד נחשים עלול להגיע למקום שבו דווח על פתן שחור, אך הנחש כבר הספיק להתחפר ונעלם כלא היה. טמפרמנט ביישני אך תקיף תחת לחץ: הקושי: הפתן השחור אינו תוקפני באופן יזום. הוא מעדיף לברוח ולהתחפר. עם זאת, כאשר הוא מרגיש מאוים או נדחק לפינה, הוא עלול לתקוף במהירות ובקטלניות. הוא לא מפתח את ה"מטפחת" כמו קוברה, אך הוא זריז מאוד. הסכנה ללוכד: בגלל ארסו הנוירוטוקסי החזק, הכשה מפתן שחור היא מצב חירום רפואי חמור ביותר, שעלול להיות קטלני. לכן, לכידתו דורשת רמת זהירות הגבוהה ביותר ומרווח ביטחון גדול יותר מנחשים ארסיים אחרים. לוכד חייב להיות מרוכז לחלוטין ולצפות לכל תנועה בלתי צפויה. קושי בזיהוי מיידי (ללא ניסיון): הקושי: עבור עין לא מיומנת, ובמיוחד בלילה, קשה להבדיל בין פתן שחור לבין נחש זעמן שחור (שהוא נפוץ מאוד ולא ארסי). שניהם בעלי גוף שחור ומבריק. לוכד מנוסה יזהה הבדלים במבנה הראש, הגוף, אופן התנועה ועוד, אך בשטח חשוך, תחת לחץ זמן וציפייה, הזיהוי עלול להיות מאתגר ולדרוש בדיקה מדוקדקת יותר, מה שמגביר את הסיכון. תפוצה באזורים חוליים ומדבריים: הקושי: הפתן השחור נפוץ באזורי חולות, בקעת הירדן והמדבר. אלו אזורים בהם יכולת ההתחפרות שלו יעילה במיוחד. קרקע חולית אינה מאפשרת אחיזה יציבה ללוכד ולציודו, ושטח פתוח גדול מקשה על תחימה ורדיפה. בנוסף, חול שנכנס לציוד עלול לשחוק אותו. השוואה לנחשים אחרים בישראל צפע מצוי: למרות שארסי ומסוכן, הצפע נחשב לקל יחסית ללכידה משום שהוא איטי יחסית, נוטה להישאר במקומו, צבעו דהוי, וראשו המשולש בולט. הוא אמנם תוקפני, אך התנהגותו צפויה יותר. אפעה מגוונת: נחש קטן יחסית, בעל יכולת הסוואה מעולה ומהיר. אך גם הוא, למרות סכנתו, פחות "חמקמק" מהפתן השחור ופחות נוטה להיעלם לחלוטין באדמה. צליל הסטרידולציה שלו מסייע באיתורו. נחשים מהירים לא ארסיים (כמו זעמן שחור): אלו נחשים מהירים מאוד שיכולים לברוח בקלות, אך אינם מסוכנים. הקושי בלכידתם נובע ממהירותם ולא מהסכנה שהם מציבים. כיצד לוכדי נחשים מתמודדים עם האתגר? לוכד נחשים מקצועי יידע לזהות את סימני הפתן השחור: שעות פעילות: מרבית הקריאות לפתן שחור מתקבלות בשעות הלילה, מה שמחייב זמינות גבוהה גם בשעות חריגות. סוג הקרקע: באזורים חוליים או בעלי קרקע קלה להתחפרות, יגביר הלוכד את חשדנותו. טכניקות חיפוש: שימוש בפנסים תרמיים (אם קיימים), וחיפוש קפדני סביב בורות ניקוז, ערימות אבנים, וכל מקום אפשרי להתחפרות. ציוד מתאים: לכידה של פתן שחור מחייבת מקל לכידה ארוך וחזק, ושימוש קפדני בארגז לכידה מאובטח. אפס טעויות: בגלל הסכנה העצומה, אין מקום לטעויות או חוסר ריכוז בעת לכידת פתן שחור. לסיכום בעוד שכל נחש מציב אתגרים ייחודיים ללוכד, וסכנת ההכשה מכל נחש ארסי מחייבת זהירות מירבית, ה פתן השחור (Walterinnesia aegyptia) עולה כמועמד המוביל לתואר "הנחש הקשה ביותר ללכידה" בישראל. שילוב של פעילות לילית מובהקת, יכולת התחפרות מהירה, ארס קטלני וטמפרמנט ביישני-אך-תקיף, הופכים כל מפגש איתו למשימה מורכבת ועתירת סיכון הדורשת את המיומנות הגבוהה ביותר מצד לוכד הנחשים. במקרה של מפגש עם נחש מסוג זה, או כל נחש אחר, חיוני לשמור מרחק ולהזעיק באופן מיידי לוכד נחשים מוסמך .

המונח " נחש תת-ארס י"  (Opisthoglyphous) מתייחס לקבוצה של נחשים בעלי שיני ארס הממוקמות בחלק האחורי של הלסת העליונה. בניגוד לנחשים ארסיים "אמיתיים" (כמו צפע או פתן) ששיני הארס שלהם ממוקמות בקדמת הלסת ונועדו להזרקה מהירה ויעילה, נחשים תת-ארסיים פחות יעילים בהזרקת ארס לבני אדם, ולכן ארסם נחשב בעל משמעות רפואית זניחה עד אפסית  עבור רוב בני האדם הבריאים. הבנה זו חיונית להפחתת פחדים מיותרים ולטיפול נכון ומוגן בהם. מה הופך נחש לתת-ארסי? ההגדרה העיקרית לנחש תת-ארסי טמונה במבנה הייחודי של מערכת הארס שלו: מיקום שיני הארס: בניגוד לנחשים פרוטרוגליפיים (שיני ארס קדמיות קבועות כמו פתן) או סולנוגליפיים (שיני ארס קדמיות מתקפלות כמו צפע), לנחשים תת-ארסיים יש שיניים חלולות או בעלות חריץ הממוקמות עמוק בחלק האחורי של הלסת העליונה, מתחת לעיניים. מנגנון הזרקת ארס: כדי שהארס יוזרק ביעילות, הנחש התת-ארסי צריך לנשוך נשיכה ממושכת, עמוקה וללעוס  את טרפו. רק בדרך זו הוא יכול "לנעוץ" את השיניים האחוריות בטרף ולגרום לארס לזרום פנימה. זהו הבדל מהותי מנחשים ארסיים קדמי-שיניים, שיכולים להזריק ארס במהירות ובקלות יחסית גם ב"נשיכה חטופה" או "הכשה מהירה". חוזק הארס והשפעתו: ארסם של נחשים תת-ארסיים נחשב באופן כללי חלש מאוד  או בעל השפעה זניחה על בני אדם. הוא נועד בעיקר לשתק טרף קטן וספציפי (כגון חרקים, שלשולים או לטאות קטנות) שהנחש מסוגל להחזיק בחוזקה בפיו. תפקיד הארס ושיטות ציד נחשים תת-ארסיים משתמשים בארסם בעיקר להכנעת הטרף הטבעי שלהם: הכנעת טרף קטן: לאחר שהנחש תופס את טרפו (לרוב חסרי חוליות או לטאות קטנות), הוא נושך נשיכה ממושכת תוך כדי לעיסה. הארס החלש יחסית פועל לרוב כחומר משתק או משתקע, ומאפשר לנחש לבלוע את הטרף בשלמותו. התאמה לתזונה: מינים אלו התפתחו לטרוף טרף ספציפי שאינו דורש ארס חזק ומהיר. פעילות יומית ולילית: מינים תת-ארסיים רבים פעילים בשעות היום, אך יש גם כאלה הפעילים בלילה. נחשים תת-ארסיים בישראל: דוגמאות והשפעות הכשה בישראל, קבוצת הנחשים ה"תת-ארסיים" במובן הקאנוני (אלה שארסם כמעט ואינו רלוונטי לאדם בריא) כוללת מספר מינים קטנים וביישנים: עין חתול חברבר ( Telescopus dhara ) : תיאור: נחש קטן יחסית (עד כ-60 ס"מ), צבעו חום-אפרפר בהיר עד צהבהב, עם כתמים כהים דמויי אוכף על הגב. ראשו מעט משולש ועיניו בעלות אישון אנכי, בדומה למיני עין חתול אחרים. לרוב פעיל לילה. השפעת הכשה: חסר כל סכנה לאדם . שיני הארס שלו זעירות ומיקומן האחורי אינו מאפשר להן לחדור עור אדם באופן שיזריק ארס משמעותי. גם אם יצליח לנשוך, אין לזה השפעה רפואית. מחרוזן דו-גוני  ( Eirenis lineomaculatus ) : תיאור: נחש קטן ועדין, אורכו לרוב פחות מ-40 ס"מ. גופו דק, צבעו חום-אדמדם עד אפרפר, ולעיתים קיימת דוגמת נקודות או כתמים קטנים על גבו. פעיל בעיקר בלילה וחי מתחת לאבנים ובסדקים. השפעת הכשה: חסר כל סכנה לאדם . כמו עין חתול חברבר, שיניו זעירות, מיקומן אחורי, והוא אינו יכול להזריק ארס המשפיע על בני אדם.. האם נחש תת-ארסי מסוכן? לא מסכן חיים: עבור אדם בוגר ובריא, הכשה מנחש תת-ארסי (כמו עין חתול חברבר או מחרוזן דו-גוני) אינה נחשבת מסכנת חיים כלל . הסימפטומים, אם בכלל יהיו, יסתכמו בנשיכה שטחית ללא השפעה של ארס. דורש זהירות (כלפי כל נחש): למרות זאת, יש לנקוט זהירות מירבית  במפגש עם כל נחש באשר הוא. לעולם אין לנסות ללכוד, לגרש או לגעת בנחש באופן עצמאי. זיהוי שגוי עלול להוביל להכשה מנחש ארסי מסוכן. חשיבותם האקולוגית והגנתם נחשים תת-ארסיים ממלאים תפקיד אקולוגי חשוב כטורפים של חסרי חוליות וזוחלים קטנים, ובכך תורמים לאיזון הטבעי. כל נחשי ישראל הם חיות מוגנות על פי חוק , כולל הנחשים התת-ארסיים. אסור לפגוע בהם. במקרה של מפגש עם נחש, יש לשמור מרחק ולהזעיק לוכד נחשים מוסמך בעל רישיון מרשות הטבע והגנים. סיכום נחשים תת-ארסיים מייצגים קבוצה של נחשים שארסם ומנגנון הזרקתו מותאמים לטרף ספציפי ואינם מהווים סכנה לאדם בריא. הם מהווים חלק חשוב מהמגוון הביולוגי בישראל ומוגנים על פי חוק. הבנת ההבדלים בין מיני הנחשים השונים, ונקיטת זהירות כלפי כולם, תאפשר לנו לחיות לצידם בבטחה ובתבונה.

נחש הצפע המצוי ( Vipera palaestinae ), הנחש הארסי הנפוץ ביותר בישראל, מעורר באופן טבעי פחד וחשש בקרב רבים. בשל הסכנה שהוא מהווה לבני אדם, עולה לעיתים קרובות השאלה – מדוע דווקא נחש זה, המסוגל לגרום להכשות מסכנות חיים, מוגדר כ חיה מוגנת  על פי חוק? התשובה נעוצה בהבנה מעמיקה של תפקידו הקריטי ב מערכת האקולוגית , מצבו בטבע והחשיבה הסביבתית המודרנית. חשיבות אקולוגית בלתי ניתנת להחלפה נחשים, ובתוכם הצפע המצוי, ממלאים תפקיד חיוני בשמירה על האיזון בטבע. ללא טורפים אלו, עלולות להיווצר הפרעות משמעותיות עם השלכות מרחיקות לכת: בקרת אוכלוסיות מכרסמים: הצפע המצוי הוא טורף יעיל במיוחד של מכרסמים כמו עכברים וחולדות. מכרסמים אלו נוטים להתרבות במהירות, ועלולים לגרום לנזקים אדירים לחקלאות, למחסנים, למזון ואף לתשתיות. בנוסף, הם מהווים נשאים ומפיצים של מחלות מסוכנות לבני אדם ולבעלי חיים אחרים. הצפע משמש כ"הדברה ביולוגית" טבעית, שקטה וחינמית, המצמצמת את הצורך בשימוש בחומרי הדברה כימיים. השימוש בחומרי הדברה אלו פוגע לא רק במזיקים, אלא גם במערכת האקולוגית כולה, בחיות בר אחרות, ואף עלול לזהם את הסביבה ולפגוע בבריאות האדם בטווח הארוך. חלק משרשרת המזון: הצפע המצוי אינו רק טורף, אלא גם נטרף. הוא מהווה מקור מזון חשוב לטורפים אחרים במערכת האקולוגית, כגון נמיות, עופות דורסים (כמו עיטים, נצים ובזים), קיפודים, שועלים ואף דורבנים. ירידה דרסטית במספר הצפעים תשפיע ישירות על אוכלוסיות הטורפים הללו, ותערער את שרשרת המזון כולה. זהו "אפקט דומינו" אקולוגי, שבו פגיעה במין אחד משפיעה על מינים רבים אחרים. אינדיקטור לבריאות הסביבה: נוכחות של אוכלוסיית צפעים יציבה ובריאה מעידה על מערכת אקולוגית תקינה ופעילה. היעלמותם או צמצום דרסטי במספרם יכול לשמש כאות אזהרה על פגיעה כללית בבית הגידול, כגון זיהום, הרס שטחים טבעיים או שינויי אקלים המשפיעים על מגוון המינים. איומים וסיכוני הכחדה על הצפע המצוי למרות היותו נפוץ יחסית, הצפע המצוי מתמודד עם איומים הולכים וגוברים מצד הפיתוח האנושי: הרס בתי גידול: ישראל היא מדינה קטנה ומתפתחת בקצב מהיר. בנייה מסיבית של יישובים, סלילת כבישים, פיתוח תשתיות וצמצום שטחים פתוחים טבעיים, גורמים לאובדן דרסטי של בתי גידול חיוניים לצפע. הוא מאבד מקומות מסתור, אתרי רבייה, ואת מקורות המזון שלו. כאשר בית גידול נהרס, אוכלווסיית הצפעים נאלצת לנדוד, מה שמגביר את הסיכון למפגש עם בני אדם, וגם מגדיל את סיכויי ההישרדות של הנחש עצמו. דריסה בכבישים: עם התרחבות רשת הכבישים והגידול בתנועה, נחשים רבים, כולל צפעים, נדרסים בעת חציית כבישים בחיפוש אחר טרף, בני זוג או בתי גידול חדשים. זוהי גורם תמותה משמעותי עבורם. פגיעה מכוונת וציד: פחד מנחשים ובורות בנוגע לחשיבותם האקולוגית מובילים לעיתים קרובות לפגיעה מכוונת בצפעים, ואף לציד לא חוקי. אנשים הורגים צפעים מתוך פחד, גם כאשר אינם מהווים סכנה מיידית, או מתוך אמונה מוטעית שהם מזיקים בלבד. זיהום סביבתי: שימוש בחומרי הדברה, זיהום מקורות מים וקרקע, וצמצום מגוון הטרף כתוצאה מזיהומים, פוגעים ביכולתו של הצפע לשרוד ולהתרבות לאורך זמן. השילוב של גורמים אלו הוביל לירידה משמעותית באוכלוסיות הצפעים באזורים מסוימים, ועלול להעמיד אותם בסכנת הכחדה מקומית. ההיבט החוקי והמוסרי של ההגנה ההכרזה על הצפע המצוי כ חיה מוגנת על ידי רשות הטבע והגנים היא קריטית לשמירה על עתידו: מעמד חוקי מחייב: ההגנה החוקית אוסרת על פגיעה בצפעים, לכידתם (ללא היתר), סחר בהם או החזקתם כחיות מחמד. הפרה של חוק זה עלולה לגרור עונשים כבדים, כולל קנסות כספיים משמעותיים ואף מאסר. חוק זה נועד להרתיע אנשים מלפגוע בנחשים ולעודד פנייה ללוכדים מוסמכים. אחריות סביבתית: כבני אדם, יש לנו אחריות מוסרית וסביבתית לשמור על מגוון המינים החיים בכדור הארץ. כל יצור, כולל נחשים, ממלא תפקיד ייחודי במערכת האקולוגית. הכחדה של מין אחד עלולה ליצור גלי הלם במערכת כולה. הגנה על הצפע היא חלק מהאחריות הרחבה יותר לשמור על הטבע. קידום גישה אחראית: ההגנה על הצפע מקדמת גישה מאוזנת – לא השמדה, אלא למידה לחיות לצידם. זה מחנך את הציבור לזהירות, לכבוד לטבע, ולפנייה לאנשי מקצוע מוסמכים בעת מפגש עם נחש, במקום לנסות לטפל בו לבד או לפגוע בו. חינוך, מודעות ופעולה נכונה כדי להבטיח את עתיד הצפע המצוי ואת בטיחות הציבור, נדרשת עבודה מתמדת בתחומי החינוך והמודעות: לימוד זיהוי: יש ללמד את הציבור לזהות את הצפע המצוי ואת הנחשים הארסיים האחרים בישראל, כדי לדעת מתי להיזהר במיוחד. יחד עם זאת, חשוב להדגיש שנחשים רבים אינם ארסיים. אמצעי זהירות: חינוך לאמצעי זהירות בסיסיים כמו נעילת נעליים גבוהות בשטח, הימנעות מהרמת אבנים וגזעי עצים, והליכה בשבילים מסומנים, הוא חיוני. פנייה למומחים: הדגש החשוב ביותר הוא שבמקרה של מפגש עם נחש, יש להזעיק מיד לוכד נחשים מוסמך בעל רישיון מרשות הטבע והגנים, ולא לנסות לטפל בנחש באופן עצמאי. סיכום ההגנה על נחש הצפע המצוי היא הכרח אקולוגי ומוסרי. למרות הפחד והסכנה שהוא עלול להוות, תרומתו לאיזון הטבעי ולאקולוגיה של ישראל היא עצומה. ההגנה החוקית עליו, יחד עם חינוך ציבורי והגברת המודעות, מבטיחים שנוכל לחיות לצידו בביטחון יחסי, תוך שמירה על יצור חיוני זה ועל המגוון הביולוגי העשיר של ארצנו.

הופעת נחש בקרבת הבית או בתוכו מעוררת תמיד דאגה ופאניקה. התגובה האינסטינקטיבית היא לחפש עזרה מיידית, ולעיתים קרובות עולה השאלה – האם ניתן למצוא לוכד נחשים בחינם? התשובה המצערת היא שבאופן כללי, שירותי לכידת נחשים מקצועיים אינם ניתנים בחינם. עם זאת, ישנם גורמים מסוימים שעשויים להשפיע על עלות השירות, ולעיתים רחוקות מאוד ניתן למצוא פתרונות שאינם כרוכים בתשלום ישיר. מדוע לוכד נחשים אינו עובד בחינם? כדי להבין מדוע לוכד נחשים מקצועי אינו יכול להציע את שירותיו ללא תשלום, חשוב להבין את המורכבות והאחריות של המקצוע: הכשרה, רישוי וניסיון: לוכד נחשים מוסמך עובר הכשרה ייעודית מקיפה, הכוללת לימוד מעמיק של מיני הנחשים השונים , התנהגותם, ארסיותם ושיטות לכידה בטוחות. בנוסף, עליו להחזיק ברישיון מיוחד מטעם רשות הטבע והגנים. כל אלו דורשים השקעת זמן, כסף וניסיון רב. לא מדובר בעבודה פשוטה שכל אחד יכול לבצע. ציוד מקצועי: לכידת נחש, במיוחד ארסי, דורשת ציוד מקצועי ייעודי ויקר. מדובר במלקחיים, ווים, דליים או מיכלי אחיזה מיוחדים, ציוד מגן ללוכד ועוד. ציוד זה צריך להיות תקין, מתוחזק ובטוח לשימוש. זמינות 24/7 והיענות מהירה: נחשים אינם מחכים לשעות הפעילות המקובלות. הכשת נחש יכולה להתרחש בכל עת, ולכן לוכד נחשים נדרש לזמינות 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. היענות מהירה חיונית במקרים של סכנה מיידית. זמינות כזו כרוכה במשאבים רבים, כולל כוננות, דלק והוצאות תפעול. סיכון מקצועי: למרות המיומנות והציוד, עבודת לוכד הנחשים כרוכה בסיכון משמעותי להכשה. סיכון זה מצריך ביטוחים מתאימים והכרה באופי המסוכן של המקצוע, מה שמשתקף במחיר השירות. השלכות הלכידה: לוכד נחשים אינו רק לוכד; הוא גם אחראי לשחרור הנחש בסביבת מחיה מתאימה והרחק מיישובים. תהליך זה דורש ידע, זמן ונסיעה. מקרים בהם ייתכן "שירות בחינם" או בעלות נמוכה: למרות שהשירות המקצועי בתשלום, ישנם תרחישים חריגים שבהם עלות השירות עשויה להיות נמוכה במיוחד, או אפילו אפסית (באופן עקיף): מתנדבים או ארגוני שימור: במקרים נדירים, ייתכנו מתנדבים מורשים או ארגונים מסוימים שפועלים ממניעים של שימור טבע ואינם גובים תשלום עבור הלכידה עצמה, אך הם לרוב פועלים במסגרת מצומצמת וזמינותם אינה מובטחת 24/7. זוהי אינה נורמה מקובלת. רשויות מקומיות (במקרים חריגים): לעיתים נדירות, ביישובים קטנים מאוד או במקרים ספציפיים ומוגדרים מראש על ידי הרשות המקומית (לרוב בגיבוי של תקציב ייעודי), ייתכן שרשות מסוימת תממן את השירות עבור תושביה. עם זאת, זוהי אינה פרקטיקה רווחת ונדירה מאוד. לרוב, הרשות תפנה את התושב ללוכד מורשה וידוע שתעריפיו סבירים. מקרים של עזרה הדדית / שכנים: במקרים של הכרות אישית עם לוכד נחשים (לדוגמה, חבר, בן משפחה), ייתכן והוא יסייע ללא תשלום או בתשלום סמלי. אך זוהי אינה פרקטיקה עסקית אלא עזרה אישית. מה חשוב לזכור? הכשה היא מצב חירום: אם יש חשש להכשה, אין לחשוב על עלויות. חיי אדם ובריאותו קודמים לכל שיקול כלכלי. יש להזעיק מיד מד"א (101) ולפנות לבית החולים. הימנעו מפעולות חובבניות: ניסיון עצמאי ללכוד נחש, במיוחד אם אינכם מיומנים או אינכם מזהים את המין, מסוכן ביותר ועלול להסתיים בהכשה. בחרו בלוכד מורשה: תמיד יש להזמין לוכד נחשים מורשה מטעם רשות הטבע והגנים. רק לוכד מורשה יכול להבטיח לכידה בטוחה לך, לנחש ולסביבה. סיכום החיפוש אחר לוכד נחשים בחינם הוא כמעט תמיד מיתוס, והציפייה לקבלת שירות מקצועי כזה ללא תשלום אינה ריאלית. מקצוע לוכד הנחשים דורש ידע, הכשרה, ציוד וזמינות שעלותם משתקפת במחיר השירות. ההשקעה בלוכד מורשה היא השקעה בביטחון האישי ובשמירה על הטבע. במקום לחפש שירות חינמי, מומלץ להחזיק פרטי יצירת קשר של לוכד נחשים מוסמך וזמין באזור מגוריכם, כדי להיות מוכנים לכל מקרה של מפגש בלתי צפוי עם נחש.

בישראל, נחשים שחורים מעוררים לא פעם חשש, אבל חשוב לדעת שלא כולם ארסיים. זיהוי נכון שלהם הוא קריטי, שכן בלבול עלול להוביל לפאניקה מיותרת ואף לפגיעה בנחשים שאינם מסוכנים לאדם. במאמר זה נתמקד בנחשים שחורים הנפוצים בישראל, נבין את מאפייניהם וכיצד ניתן להבדיל ביניהם בצורה מדויקת. נחשים שחורים ארסיים בישראל בישראל, קיימים שני מיני נחשים ארסיים בולטים בעלי גוון שחור, ושניהם מסוכנים לאדם: פתן שחור מצוי (Walterinnesia aegyptia): מאפיינים: נחש שחור מבריק ואחיד בצבעו, ללא דוגמאות או כתמים. אורכו יכול להגיע למטר וחצי. ראשו מעוגל ורחב יחסית לגופו, ולעיתים נראה כמעט "מנותק" מהצוואר. קשקשיו חלקים ומבריקים. התנהגות: נחש לילי וביישן, פעיל בעיקר בחודשי הקיץ. תנועתו איטית יחסית. כשחש מאוים, הוא נוטה לקפל את גופו ולהחביא את ראשו, לעיתים מכווץ את השרירים ומתקשה. ארס: ארסו של הפתן שחור מצוי הוא נוירוטוקסי (פוגע במערכת העצבים) ועלול לגרום לשיתוק נשימתי. הכשה עלולה להיות מסוכנת מאוד ולכן יש לפנות באופן מיידי לקבלת טיפול רפואי. תפוצה: מצוי בעיקר באזורים חוליים בדרום הארץ ובבקעת הירדן. שרף עין גדי (Atractaspis engaddensis): מאפיינים: נחש שחור ומבריק, בעל גוף גלילי וצר יחסית. אורכו בדרך כלל אינו עולה על 80 ס"מ. ראשו קטן וצר, אינו בולט משמעותית מהצוואר, ועיניו קטנות מאוד. מאפיין ייחודי לו הוא ניביו הארוכים והבולטים אותם הוא יכול לשלוף הצידה גם כאשר פיו סגור, מה שמאפשר לו להכיש גם ב"נגיחת צד" מהירה. התנהגות: נחש לילי החי בדרך כלל מתחת לאדמה או מתחת לאבנים. ביישן, ונוטה לברוח כשמתגלה. אם חש מאוים, הוא יכול להכיש במהירות עצומה. ארס: ארסו של השרף עין גדי הוא ציטוטוקסי (פוגע ברקמות) וגורם לכאב עז, נפיחות, שלפוחיות ונמק באזור ההכשה. למרות שאינו נחשב קטלני כמו הכשה של פתן, הכשה מחייבת טיפול רפואי מיידי. תפוצה: נפוץ בעיקר במדבר יהודה, עמק הירדן, הנגב והגלבוע, באזורים סלעיים. נחשים שחורים לא-ארסיים בישראל רוב הנחשים בעלי גוון שחור שתפגשו בישראל אינם ארסיים. חשוב לדעת לזהותם כדי למנוע פגיעה מיותרת בהם. להלן הנפוץ שבהם: זעמן שחור (Hemorrhois nummifer): מאפיינים: זהו הנחש השחור הלא-ארסי הנפוץ ביותר בישראל. צבעו שחור מבריק ואחיד, אך לעיתים קרובות ניתן להבחין בדוגמת כתמים עמומה דמוית "שטיח" על גבו, במיוחד אצל פרטים צעירים או באור מסוים. בטנו בהירה יותר. אורכו יכול להגיע לשני מטרים ואף יותר, והוא נחש חסון. התנהגות: נחש פעיל מאוד ביום, מהיר ותזזיתי. ניזון ממכרסמים, לטאות ונחשים אחרים (כולל נחשים ארסיים!), מה שהופך אותו למועיל מאוד לסביבה ומונע התפתחות אוכלוסיות נחשים ארסיים באזורים בהם הוא נמצא. כשחש מאוים, הוא ממהר להימלט, אך אם מרגיש לכוד, הוא עשוי לנשוך. נשיכתו אינה ארסית אך עלולה להיות כואבת ולעיתים לגרום לשריטות. תפוצה: נפוץ מהצפון עד קו באר-שבע, במגוון בתי גידול – משטחים חקלאיים ועד אזורי מגורים. כיצד להבדיל בין נחשים שחורים? ההבדלים העיקריים שיעזרו לכם לזהות את הנחשים השחורים הם: מראה ראש: פתן שחור: ראש רחב ומעוגל, בולט יחסית לגוף. שרף עין גדי: ראש קטן וצר, אינו בולט. עיניים קטנות מאוד. (קשה לראות מרחוק). זעמן שחור: ראש מוארך, בדרך כלל בעל צורה יותר משולשת, ואינו בולט באופן דרמטי מהצוואר. לסת תחתונה לבנה. קשקשים: פתן שחור ושרף עין גדי: קשקשים חלקים ומבריקים. זעמן שחור: קשקשים בעלי קרין (רכס קטן), המעניקים לו מראה פחות מבריק ו"מט" יותר קרוב. דוגמת צבע: פתן שחור ושרף עין גדי: צבע שחור אחיד לחלוטין לרוב. זעמן שחור: לעיתים קרובות ניתן להבחין בדוגמת כתמים עמומה על גבו, במיוחד אצל פרטים צעירים. פעילות: פתן שחור ושרף עין גדי: פעילים בעיקר בלילה (ליליים). זעמן שחור: פעיל ביום (יומי). תפוצה: פתן שחור: דרום הארץ, בקעת הירדן (אזורי חול). שרף עין גדי: מדבר יהודה, עמק הירדן, נגב, גלבוע (אזורים סלעיים). זעמן שחור: מקו באר שבע עד החרמון. מה לעשות כשנתקלים בנחש שחור? התרחקו מיידית: שמרו על מרחק בטוח של כמה מטרים מהנחש. אל תנסו ללכוד או לפגוע: זו הטעות הנפוצה והמסוכנת ביותר. רוב ההכשות מתרחשות בניסיון ללכוד, להרוג או להזיז נחש. גם נחשים לא ארסיים עלולים לנשוך אם הם חשים מאוימים. הזמינו לוכד נחשים מוסמך: אם הנחש נמצא בתוך הבית, בחצר או במקום שבו הוא מהווה סכנה ממשית לבני אדם או לחיות מחמד, התקשרו מיד ללוכד נחשים מורשה ומקצועי. הוא יזהה את המין ויעביר את הנחש למקום בטוח בטבע. צלמו (בזהירות ובמרחק): אם אתם יכולים לעשות זאת בבטחה, צלמו את הנחש מרחוק. תמונה טובה (של הראש והגוף) יכולה לעזור ללוכד נחשים לזהות את המין מראש. השאירו את הנחש לבד: לרוב, אם הנחש אינו מרגיש מאוים, הוא ימשיך בדרכו. זכרו, נחשים הם חלק חשוב מ המערכת האקולוגית בישראל . הכרת המינים השונים והבנה ההבדלים ביניהם תסייע לחיים משותפים בטוחים יותר ותשמור גם על הנחשים.

נחשי החנק מהווים קבוצה מרתקת ומגוונת של נחשים לא ארסיים , המאופיינים בשיטת ציד ייחודית – חנק. בניגוד לנחשים ארסיים המשתמשים בארס כדי להכניע את טרפם, נחשי החנק מסתמכים על כוח שריריהם העצום כדי ללפות את טרפם ולמנוע ממנו לנשום עד שהוא מאבד את הכרתו ומת. קבוצה זו כוללת מינים גדולים ומרשימים כמו אנקונדה, פיתון ובועה, לצד מינים קטנים יותר. במאמר זה, נצלול לעומק עולמם של נחשי החנק, נבחן את מאפייניהם, שיטות הציד שלהם, תפוצתם, התנהגותם ומקומם במערכת האקולוגית. מאפיינים פיזיים ומגוון: נחשי החנק מפגינים מגוון רחב של גדלים, צבעים ודוגמאות, המותאמים לבתי הגידול השונים בהם הם חיים. האנקונדה הירוקה ( Eunectes murinus ) היא הנחש הכבד ביותר בעולם, ויכולה להגיע למשקלים של מעל 200 קילוגרם ולאורך של למעלה מ-8 מטרים. הפיתון המרושת ( Malayopython reticulatus ) הוא הנחש הארוך ביותר בעולם, ויכול לצמוח לאורך של מעל 10 מטרים. לעומתם, מינים כמו בואה ננסי מדגסקר ( Sanzinia madagascariensis ) מגיעים לאורך של מטר עד מטר וחצי בלבד. מבנה גופם של נחשי החנק חזק ושרירי במיוחד, דבר המאפשר להם להפעיל לחץ רב על טרפם. קשקשיהם חלקים ומבריקים, וצבעם ודוגמאותיהם משמשים לרוב כהסוואה יעילה בסביבתם. לרובם לסתות גמישות המאפשרות להם לבלוע טרף גדול יחסית לגודל ראשם. בניגוד לנחשים ארסיים, לנחשי החנק אין ניבים מיוחדים להזרקת ארס. שיטת הציד הייחודית - חנק: שיטת הציד של נחשי החנק היא מרתקת ויעילה. לאחר שאיתרו את טרפם באמצעות חוש הריח המפותח שלהם וחוש החום (בחלק מהמינים), הם מתנפלים עליו במהירות וחוזקים אותו בעזרת לסתותיהם החזקות. לאחר מכן, הם כורכים את גופם השרירי סביב הטרף ומפעילים לחץ הולך וגובר. בניגוד למיתוס הנפוץ, נחשי החנק אינם שוברים את עצמות טרפם. במקום זאת, הלחץ שהם מפעילים מונע מהטרף לנשום, חוסם את זרימת הדם למוח וללב, ובתוך זמן קצר הטרף מאבד את הכרתו ומת מחוסר חמצן. לאחר מכן, הנחש משחרר את אחיזתו ובולע את הטרף בשלמותו. תפוצה ובית גידול: תפוצתם של נחשי החנק רחבה ומגוונת וכוללת אזורים טרופיים וסובטרופיים ברחבי העולם. הם נמצאים באמריקה, אפריקה, אסיה ואוסטרליה. בתי הגידול שלהם מגוונים לא פחות וכוללים יערות גשם, סוואנות, מדבריות, ביצות ואפילו אזורים עירוניים. מינים שונים פיתחו התאמות מיוחדות לסביבתם. לדוגמה, האנקונדה מבלה את רוב זמנה במים, בעוד שפיתונים מסוימים מותאמים לחיים על עצים. התנהגות ואורח חיים: אורח חייהם של נחשי החנק משתנה בהתאם למין ולסביבה. רובם פעילים בשעות הלילה (נוקטורנליים) או בשעות הדמדומים (קרפוסקולריים), כדי להימנע מהחום של היום ולנצל את פעילות הטרף שלהם. הם לרוב יצורים מתבודדים ומבלים את רוב זמנם בחיפוש אחר מזון או במנוחה במקומות מסתור. נחשי החנק מתרבים באמצעות הטלת ביצים (אובוויפאריות) או השרצת ולדות חיים (ויוויפאריות או אובוויפאריות). הנקבות מטילות מספר משתנה של ביצים או ולדות, בהתאם למין ולגודלן. חלק מהנקבות מגנות על קיניהן עד לבקיעה או להשרצה. תזונה: תזונתם של נחשי החנק מגוונת וכוללת יונקים קטנים ובינוניים, עופות, זוחלים אחרים, דו-חיים ואף דגים (במקרה של מינים מימיים כמו האנקונדה). גודל הטרף תלוי בגודל הנחש. פיתונים גדולים יכולים לטרוף חזירים ואיילים, בעוד שמינים קטנים יותר ניזונים בעיקר ממכרסמים ולטאות. נחשי החנק והאדם: למרות גודלם המאיים של חלק מנחשי החנק, רוב המינים אינם מהווים סכנה משמעותית לבני אדם, במיוחד אם לא מתגרים בהם. עם זאת, מינים גדולים כמו פיתון בורמזי ואנקונדה עלולים להוות סכנה לילדים קטנים או לחיות מחמד. לעיתים, נחשי חנק מגודלים כחיות מחמד, אך גידולם דורש ידע, ניסיון ומתקנים מתאימים כדי להבטיח הן את בטיחות הבעלים והן את רווחת הנחש. חשיבות אקולוגית ומצב שימור: נחשי החנק ממלאים תפקיד חשוב במערכות האקולוגיות השונות בהן הם חיים כטורפי על השולטים באוכלוסיות הטרף שלהם. עם זאת, אוכלוסיות רבות של נחשי חנק נמצאות תחת איום כתוצאה מאובדן בתי גידול, ציד לא חוקי וסחר בחיות בר. מינים מסוימים, כמו פיתון בורמזי בפלורידה, הפכו למינים פולשים וגורמים נזק למערכות האקולוגיות המקומיות. מאמצי שימור חשובים כדי להגן על מינים אלה ולשמור על האיזון האקולוגי. סיכום: נחשי החנק הם קבוצה מרתקת של נחשים לא ארסיים המצוידים בשיטת ציד ייחודית ויעילה. גודלם המגוון, תפוצתם הרחבה והתאמותיהם לסביבות חיים שונות הופכים אותם לחלק חשוב ומעניין בעולם הזוחלים. הבנת מאפייניהם, התנהגותם ומקומם במערכת האקולוגית חיונית לקידום מאמצי שימור ולהבטחת המשך קיומם בטבע.

נחש הצפע המצוי ( Vipera palaestinae ), הנחש הארסי הנפוץ ביותר בישראל, אינו פעיל במשך כל שעות היממה. דפוסי הפעילות שלו מושפעים באופן משמעותי מתנאי הסביבה, בעיקר מטמפרטורה, וכן מזמינות הטרף ומעונת השנה. הבנת שעות הפעילות של הצפע חיונית למניעת מפגשים לא רצויים ולשמירה על בטיחות הציבור. פעילות יומית משתנה בהתאם לעונה: אביב וסתיו (תקופות מעבר): במזג אוויר נוח יחסית, הצפע עשוי להיות פעיל בשעות היום, במיוחד בשעות הבוקר המוקדמות ושעות אחר הצהריים המאוחרות, כאשר הטמפרטורות מתונות. הוא יוצא להתחמם בשמש לאחר לילות קרים, ולצוד לפני שהחום גובר. ייתכן שתהיה גם פעילות מסוימת בשעות הערב המוקדמות. קיץ (חודשים חמים): בשיא הקיץ הישראלי, הטמפרטורות הגבוהות הופכות את שעות היום לחמות מדי עבור הצפע. כדי להימנע מהתחממות יתר, הצפע הופך להיות פעיל בעיקר בשעות הדמדומים והלילה  (קרפוסקולרי ונוקטורנלי). הוא יוצא לצוד בשעות קרירות יותר אלה, כאשר מכרסמים וטרף אחרים פעילים יותר. בשעות היום החמות, הצפע יחפש מקומות מסתור מוצלים וקרירים כמו מתחת לסלעים, בתוך סדקים באדמה או בצמחייה עבותה חורף (חודשים קרים): בחודשי החורף הקרים, פעילות הצפע פוחתת משמעותית. הוא עלול להיכנס למצב של חוסר פעילות או פעילות איטית מאוד (בראומציה), בדומה לתרדמת חורף. בימים חמים יחסית, הוא עשוי לצאת להתחמם בשמש לפרקי זמן קצרים. גורמים נוספים המשפיעים על שעות הפעילות: טמפרטורה: כאמור, הטמפרטורה היא הגורם המשפיע ביותר. הצפע זקוק לחום גוף מסוים כדי להיות פעיל, אך חום קיצוני עלול להיות קטלני עבורו. זמינות טרף: שעות הפעילות של הצפע עשויות להיות מתואמות עם שעות הפעילות של טרפו העיקרי, שהוא בעיקר מכרסמים הפעילים בלילה. עונת הרבייה : בתקופת הרבייה, בעיקר באביב, זכרים עשויים להיות פעילים יותר בשעות היום בחיפוש אחר נקבות. גיל וגודל: נחשים צעירים עשויים להיות פעילים יותר בשעות היום כדי להימנע מתחרות עם נחשים בוגרים או מטורפים ליליים. לחות: רמות לחות גבוהות עשויות לאפשר פעילות ממושכת יותר בשעות היום החמות. הפרעות אנושיות: פעילות אנושית בשעות מסוימות עלולה לגרום לצפע לשנות את דפוסי הפעילות שלו כדי להימנע ממפגשים. השלכות על מפגשים עם בני אדם: הבנת שעות הפעילות של הצפע חשובה למניעת הכשות. בקיץ, הסיכון למפגש עולה בעיקר בשעות הערב והלילה, בעת טיולים או שהייה בשטחים פתוחים. בחודשי האביב והסתיו, יש לנקוט משנה זהירות גם בשעות היום. כיצד להימנע ממפגש עם צפע: הימנעות מהתהלכות בשטחים פתוחים בשעות החמות של הקיץ ובשעות הלילה ללא תאורה מתאימה. שימוש בפנס בעת הליכה בלילה. נעילת נעליים גבוהות ומכנסיים ארוכים בעת טיולים בטבע. הימנעות מהרמת אבנים וגזעי עצים מבלי לבדוק תחילה. הליכה בשבילים מסומנים והימנעות מכניסה לצמחייה עבותה. בדיקת סביבת הבית והגינה וסילוק מקומות מסתור פוטנציאליים לנחשים. במידה ונתקלתם בנחש התקשרו מיד ל לוכד נחשים מורשה לסיכום, נחש הצפע המצוי הוא בעל דפוסי פעילות גמישים המשתנים בהתאם לתנאי הסביבה ועונות השנה. בקיץ הוא פעיל בעיקר בלילה, ובאביב ובסתיו הוא עשוי להיות פעיל גם בשעות היום. מודעות לשעות הפעילות הללו ונקיטת אמצעי זהירות מתאימים יכולים לסייע בצמצום הסיכון למפגשים ולהכשות.

בישראל, למרות שטחה הקטן יחסית, קיים מגוון מרשים של מיני נחשים. הנוף המגוון של הארץ, הכולל אזורים מדבריים, חורשים ים תיכוניים, שטחי חקלאות וביצות, מספק בתי גידול מתאימים למגוון רחב של זוחלים אלה. בישראל קיימים כ-41 מיני נחשים שונים, מתוכם 9 מינים ארסיים ומסוכנים לאדם. הנחשים בישראל מחולקים ל-9 משפחות שונות, כאשר כל משפחה כוללת מספר סוגים ומינים. הנחשים הארסיים בישראל: פתן שחור  (Walterinnesia aegyptia): נחש ארסי ביותר, בעל גוף שחור ומבריק, המגיע לאורך של עד 1.3 מטר. נפוץ באזורים מדבריים וערבתיים בישראל. הארס שלו נוירוטוקסי וגורם לשיתוק שרירים ופגיעה במערכת הנשימה. צפע מצוי  (Daboia palaestinae): הנחש הארסי הנפוץ והגדול ביותר בישראל. צבעו נע בין חום לאפור, עם דוגמת מעוינים כהה על הגב. נפוץ באזורים הים תיכוניים של ישראל, כולל אזורים מיושבים. הארס שלו משפיע על מערכת הדם ועלול לגרום לדימומים, נפיחות וכאבים עזים. צפע חרמון  (Montivipera bornmuelleri): נחש קטן יחסית, אנדמי לאזור החרמון ורמת הגולן. צבעו אפור עם כתמים שחורים. מצוי בסכנת הכחדה. ארסו דומה לזה של הצפע המצוי, אך השפעתו פחות חמורה בשל כמות הארס הקטנה. אפעה  (Echis coloratus): נחש מדברי קטן יחסית, בעל צבע חום בהיר עם כתמים כהים. נפוץ באזורים מדבריים וצחיחים בישראל. ארסו גורם להפרעות בקרישת הדם ולדימומים. עכן גדול  (Cerastes gasperettii): נחש מדברי בינוני בגודלו, בעל שני "קרניים" קטנות מעל עיניו. נפוץ בערבה. ארסו גורם לכאבים מקומיים, נפיחות ועלול לפגוע במערכת הדם. עכן חרטומים  (Cerastes cerastes): דומה לעכן הגדול, אך קטן יותר ובעל "חרטום" קטן מעל פיו. נפוץ בצפון מערב הנגב. ארסו דומה לזה של העכן הגדול. עכן קטן  (Cerastes vipera): הנחש הקטן ביותר במשפחת העכנים בישראל. נפוץ בקרקעות חוליות בצפון מערב הנגב. ארסו חלש יחסית וגורם בעיקר לכאבים ונפיחות מקומיים. שפיפון  (Pseudocerastes fieldi): נחש מדברי בינוני בגודלו, בעל קשקשים זיזיים מעל עיניו. נפוץ בחלקים מהנגב והערבה. ארסו פחות נחקר אך נחשב למסוכן. שרף עין גדי  (Atractaspis engaddensis): נחש קטן ושחור, בעל ראש קטן ועיניים קטנות. נפוץ באזור בקעת ים המלח ומדבר יהודה. נחשב לנחש הארסי ביותר בישראל, וארסו משפיע על מערכת העצבים, כלי הדם והלב. נחשים לא ארסיים בישראל (רשימה חלקית): זעמן שחור  (Dolichophis jugularis): נחש גדול ומהיר, צבעו משתנה מחום או אפור בצעירותו לשחור בבגרותו. זעמן זיתני  (Platyceps collaris): נחש דק וזריז, צבעו חום בהיר או ירקרק עם ראש אדמדם. זעמן מטבעות  (Hemorrhois nummifer): נחש אפור או חום עם כתמים כהים דמויי מטבעות על גבו. זעמן דק  (Platyceps saharicus): נחש מהיר ודק, צבעו צהוב בהיר, אפור או חום עם כתמים רוחביים. כרכן חלק  (Zamenis hohenackeri): נחש נדיר יחסית, בצבע אפור עם כתמים חומים, נפוץ באזורים סלעיים בחרמון. חנק משריץ  (Eryx jaculus): נחש עבה ומגושם, בעל זנב קצר, משריץ ולדות חיים. חשוב לזכור כי כל הנחשים הם חלק חשוב מהמערכת האקולוגית, ואין לפגוע בהם. במקרה של מפגש עם נחש, מומלץ לשמור על מרחק בטוח ולא לנסות לתפוס אותו. יש להזמין לוכד נחשים מורשה. במקרה של הכשה, יש לפנות לקבלת טיפול רפואי בהקדם.

עונת הרבייה של נחשים בישראל מגיעה לשיאה באביב ובקיץ, ולאחריה תקופת דגירה משתנה בהתאם למין הנחש ולתנאי הסביבה. סיום תקופה זו מסומן על ידי אירוע מרתק וחשוב במחזור החיים של הנחשים – בקיעת האבקועים. מועד הבקיעה אינו אחיד ומשתנה בין מיני הנחשים השונים בישראל, אך ניתן לציין מגמות כלליות ותקופות זמן אופייניות. תלות בטמפרטורה ובמין: אחד הגורמים המרכזיים המשפיעים על זמן בקיעת האבקועים הוא טמפרטורת הסביבה. כזוחלים, נחשים הם בעלי דם קר, וקצב התפתחות העוברים בתוך הביצים תלוי ישירות בטמפרטורת הקן. טמפרטורות חמות יותר יזרזו את התהליך, בעוד שטמפרטורות קרירות יותר יעכבו אותו. בנוסף, משך תקופת הדגירה משתנה באופן משמעותי בין מיני הנחשים השונים בישראל. ישנם מינים המטילים ביצים (oviparous) וישנם מינים משריצי ולדות (viviparous או ovoviviparous), כלומר הם משריצים צאצאים חיים לאחר שהתפתחו בתוך גוף האם. מיני נחשים מטילים ביצים (Oviparous): צפע מצוי: הצפע המצוי מטיל מספר ביצים (בדרך כלל בין 10 ל-20) בסוף האביב או בתחילת הקיץ. תקופת הדגירה נמשכת לרוב בין חודש וחצי לשלושה חודשים, ולכן בקיעת האבקועים מתרחשת לרוב במהלך הקיץ, בין יולי לספטמבר . האבקועים בוקעים עצמאיים לחלוטין וארסיים כבר מרגע בקיעתם. נחש מים משובץ:  נקבת נחש המים מטילה מספר גדול של ביצים (לעיתים מעל 20) בקרבת מקווי מים בחודשי הקיץ. תקופת הדגירה קצרה יחסית, ונמשכת לרוב בין 40 ל-60 ימים. לכן, בקיעת האבקועים מתרחשת בסוף הקיץ או בתחילת הסתיו, בין אוגוסט לאוקטובר . האבקועים אינם ארסיים.   זעמן: הזעמן השחור מטיל מספר ביצים (בין 6 ל-12) באביב או בתחילת הקיץ, לרוב במקומות מוסתרים כמו מתחת לאבנים או בתוך גזעי עצים רקובים. תקופת הדגירה נמשכת כשלושה חודשים, ולכן בקיעת האבקועים מתרחשת לרוב במהלך הקיץ, בין יולי לספטמבר . האבקועים אינם ארסיים. צעירי הזעמן השחור מפוספסים בצבעי צהוב ושחור, ורק עם התבגרותם הם מקבלים את צבעם השחור האחיד.   זעמן מטבעות:   נקבת זעמן המטבעות מטילה מספר ביצים (בין 5 ל-15) באביב או בתחילת הקיץ, לעיתים קרובות במחילות נטושות של מכרסמים או מתחת לסלעים. תקופת הדגירה נמשכת כשני חודשים, ולכן בקיעת האבקועים מתרחשת לרוב במהלך הקיץ, בין יוני לאוגוסט . האבקועים אינם ארסיים ומאופיינים בדגם כתמים דמוי מטבע על גבם, ממנו נגזר שמם. חשיבות מועד הבקיעה: מועד בקיעת האבקועים הוא קריטי להישרדותם. בקיעה בסוף הקיץ או בתחילת הסתיו מעניקה לאבקועים זמן קצר להתחיל לצוד ולאגור שומן לקראת חודשי החורף הקרים, בהם פעילות הזוחלים פוחתת משמעותית. טמפרטורות מתונות יחסית וזמינות טרף עדיין סבירה בתקופה זו מגדילות את סיכויי ההישרדות של הדור הצעיר. השפעת שינויי האקלים: חשוב לציין כי שינויי האקלים עלולים להשפיע על מועדי הרבייה והבקיעה של נחשים בישראל. טמפרטורות חמות מהרגיל באביב עלולות להקדים את עונת הרבייה, וקיצים ארוכים וחמים יותר עשויים להשפיע על משך תקופת הדגירה ועל מועד הבקיעה. מחקרים ארוכי טווח נדרשים כדי להבין את ההשלכות המלאות של שינויים אלו על מחזורי החיים של נחשי ישראל. לסיכום, בקיעת אבקועי הנחשים בישראל היא תופעה המתרחשת בעיקר במהלך חודשי הקיץ ותחילת הסתיו, בין יולי לאוקטובר. המועד המדויק תלוי במין הנחש ובטמפרטורת הסביבה. תקופה זו היא קריטית להישרדות הדור הצעיר, המצויד מרגע בקיעתו ביכולת לצוד ולהתמודד עם אתגרי הסביבה.

מקצוע לוכד הנחשים הוא הרבה מעבר לעבודה טכנית של הרחקת זוחלים לא רצויים. זוהי קריאה ייחודית המשלבת אהבה לטבע, תחושת שליחות, פתרון בעיות מורכבות ולעיתים גם אדרנלין. בעולם המודרני, בו שטחים טבעיים מצטמצמים והמפגש בין האדם לחיות הבר הולך וגובר, תפקידו של לוכד הנחשים הופך חשוב יותר ויותר. אם אתם מחפשים קריירה שונה, מאתגרת ובעלת משמעות, הנה כמה סיבות מדוע כדאי לשקול להיות לוכד נחשים . לכידת זעמן שחור בוגר שמירה על בטיחות הציבור: אחת הסיבות המרכזיות להיות לוכד נחשים היא התרומה הישירה לבטיחות הציבור. מפגש בלתי צפוי עם נחש, במיוחד נחש ארסי, עלול להיות מלחיץ ומסוכן. לוכד נחשים מקצועי מגיע במהירות ובבטחה לטפל במצב, מרחיק את הנחש ומבטיח את שלוות הנפגעים. במקום פאניקה וניסיונות חובבניים שעלולים להסתיים בהכשה, לוכד מיומן פועל ביעילות ובזהירות. תחושת הסיפוק בהסרת סכנה פוטנציאלית מחצר בית, גן ילדים או מקום עבודה היא עצומה. שמירה על חיי הנחשים: חשוב להבין כי לוכדי נחשים אחראיים פועלים לא רק למען בטיחות האדם, אלא גם למען שימור הטבע. במקרים רבים, הנחש שנמצא בשטח בנוי אינו מהווה איום מכוון, אלא פשוט תועה או מחפש מקלט. לוכד נחשים מיומן יודע ללכוד את הנחש בבטחה ולשחרר אותו בחזרה לטבע, הרחק מאזורי מגורים, ובכך מציל את חייו. גישה זו מכירה בחשיבותם של הנחשים במערכת האקולוגית ובצורך לשמור על ה מגוון הביולוגי . אתגר אינטלקטואלי ופיזי: עבודתו של לוכד הנחשים אינה שגרתית ודורשת שילוב של ידע, מיומנות וכושר גופני. עליו להכיר את מיני הנחשים השונים, את התנהגותם, את בתי הגידול המועדפים עליהם ואת רמת הארסיות שלהם. הלכידה עצמה דורשת זריזות, קור רוח וטכניקה נכונה. כל אירוע הוא שונה ומציב אתגרים חדשים – החל מאיתור נחש מסתתר במקומות בלתי צפויים ועד ללכידתו בבטחה מבלי לפגוע בו או בסביבה. זהו מקצוע ששומר על חדות המחשבה ועל פעילות גופנית. חיבור לטבע ותחושת שליחות: עבור רבים, הקריירה כלוכד נחשים נובעת מאהבה עמוקה לטבע ולעולם החי. זוהי הזדמנות להיות קרובים לטבע, ללמוד אותו מקרוב ולתרום באופן פעיל לשימורו. תחושת השליחות היא חזקה – אתה לא רק מסייע לאנשים, אלא גם משמש כגורם מקשר בין האדם לטבע, ומקדם הבנה וסובלנות כלפי חיות הבר. קריירה ייחודית ומבוקשת: בעולם בו רוב המקצועות הפכו דיגיטליים ומרוחקים מהשטח, להיות לוכד נחשים מציע קריירה ייחודית ושונה. עם הצטמצמות השטחים הטבעיים והעלייה במודעות לצורך בטיפול מקצועי בחיות בר, הביקוש ללוכדי נחשים מוסמכים צפוי להמשיך ולגדול. זוהי הזדמנות לבנות קריירה עצמאית או להשתלב בארגונים העוסקים בפיקוח סביבתי ובטיפול בחיות בר. לסיכום: להיות לוכד נחשים זו בחירה בקריירה מאתגרת, מספקת ובעלת משמעות. זהו מקצוע הדורש אומץ לב, ידע מקצועי, אהבה לטבע ורצון אמיתי לעזור. אם אתם מחפשים עבודה שבה כל יום הוא הרפתקה, שבה אתם יכולים לעשות שינוי אמיתי בחייהם של אנשים ובעולם הטבע, ייתכן שלכידת נחשים היא הקריאה שלכם. עם הכשרה מתאימה וגישה אחראית, תוכלו להפוך לגורם חיוני בשמירה על בטיחות הציבור ועל עתיד חיות הבר בישראל.

נחש המים הישראלי, הידוע גם בשמו המדעי Natrix tessellata (ולעיתים מכונה נחש מים משובץ), הוא הנציג היחיד מסוגו בישראל. למרות שמו והיותו נפוץ בסמוך ובתוך מקווי מים מתוקים, חשוב להדגיש כי נחש זה אינו ארסי  ואינו מהווה סכנה ממשית לבני אדם. עם זאת, אורח חייו הייחודי, תפוצתו המעניינת ומאפייניו הפיזיים הופכים אותו לנושא מרתק בעולם הזוחלים בישראל. מאפיינים פיזיים וזיהוי: נחש המים הישראלי הוא נחש בינוני בגודלו, כאשר אורכו הממוצע נע בין 60 סנטימטרים למטר אחד, אך פרטים גדולים במיוחד עשויים להגיע אף למעט יותר. גופו גלילי ומוארך, מותאם היטב לתנועה במים. צבע גופו משתנה בגוונים של חום-ירקרק, אפור-חום או זיתי, ומכאן נגזר אחד משמותיו העממיים - "משובץ". סימן ההיכר הבולט שלו הוא דגם הכתמים הכהים, לרוב משוננים, המופיעים על גבו וצדדיו, המסודרים בשורות לאורך הגוף. בין הכתמים הכהים ניתן לראות לעיתים כתמים בהירים יותר. הגחון בהיר יותר, לרוב בגווני צהבהב, ועליו שורות של משבצות כהות, אשר העניקו לנחש את שמו הקודם - נחש מים משובץ. עם זאת, חשוב לציין כי קיימים פרטים שעל גבם הכתמים הבהירים פחות בולטים, ולעיתים הם נראים בצבע כמעט אחיד. ראשו של נחש המים מאופיין במגנים גדולים, והנחיריים שלו ממוקמים בחלקו העליון של החרטום ובולטים מעט, דבר המאפשר לו לנשום בזמן שרוב גופו שקוע במים. העיניים בעלות אישונים עגולים על רקע כתמתם. קשקשי הגוף בעלי קרינים בולטים, המעניקים לנחש תחושה מחוספסת קלות. קיים הבדל מסוים במראה בין זכרים לנקבות: לזכרים ראש רחב ומשולש יותר ביחס לשאר הגוף, ועיניהם גדולות יותר מאלו של הנקבות, שראשן לרוב מוארך יותר. תפוצה ובית גידול: נחש המים הישראלי נפוץ בעיקר בצפון ומרכז הארץ, מאזור צפון הנגב וצפונה. הוא קשור באופן הדוק למקווי מים מתוקים שונים, כגון נהרות, נחלים, אגמים, בריכות חורף, ביצות ואף בורות מים. הוא מעדיף אזורים עם צמחייה עשירה בסמוך למים, המספקת לו הן מחסה מפני טורפים והן מקומות מסתור לצורך מארב לטרף. עם זאת, נחש המים יכול להימצא לעיתים גם במרחק מסוים ממקורות מים, ואף חודר לחצרות ולבתי אדם בחיפוש אחר מזון או מקלט. בעולם, תפוצתו של נחש המים רחבה יותר וכוללת את מרכז אירופה דרומה, צפון מערב הודו וסין, סוריה, לבנון, ירדן ומצרים. התנהגות ואורח חיים: נחש המים הוא נחש פעיל יום, אך עשוי לצאת לצוד גם בשעות הלילה, במיוחד בטמפרטורות גבוהות. הוא שחיין מצוין ומבלה חלק ניכר מזמנו במים, שם הוא מחפש את טרפו. הוא מסוגל לצלול ולהישאר מתחת למים למשך זמן משמעותי הודות לריאותיו הארוכות וליכולתו לאחסן חמצן בשריריו. בזמן צלילה, הוא יכול לסגור את נחיריו ולאט את קצב חילוף החומרים שלו כדי לחסוך באנרגיה. נחש המים הוא טורף ממארב. הוא ממתין בסבלנות לטרף שלו בסמוך למים או בתוכם. כאשר הוא חש בסכנה, נחש המים יעדיף לרוב לברוח למקום מסתור, בין אם זה בתוך המים, מתחת לסלע או לתוך סדק באדמה. לעיתים, אם יתקרבו אליו, הוא יקפא במקומו ללא תנועה בניסיון להסוות את עצמו. כאמצעי הגנה נוסף, כאשר הוא חש מאוים או כאשר מנסים לתפוס אותו, הוא עשוי להפריש חומר בעל ריח דוחה מבלוטות הממוקמות ליד פי הטבעת שלו. נשיכה אינה אופיינית לנחש זה, אך במקרים מסוימים הוא עשוי לנשוך אם הוא חש לכוד או מאוים מאוד. כמו כן, הוא עשוי לנשוף נשיפות צפצפניות כאזהרה. תזונה: תזונתו של נחש המים הישראלי מגוונת וכוללת בעיקר דגים ודו-חיים (כגון צפרדעים וראשנים), אותם הוא בולע בשלמותם בעודם בחיים, מאחר ואין לו ארס להכניע את טרפו. בנוסף, הוא עשוי לצוד סרטנים וחסרי חוליות מימיים אחרים, ולעיתים אף שלשולים שהוא מוצא באדמה לחה בסמוך למים. נחשי מים עלולים לגרום נזקים לבריכות דגים, בעיקר כאשר מגדלים בהן דגיגים קטנים. רבייה ומחזור חיים: עונת הרבייה של נחש המים מתרחשת לרוב באביב ובקיץ. לאחר ההזדווגות, הנקבה מטילה מספר ביצים (עד 25 בממוצע) בגומה שהיא חופרת בקרקע לחה או מתחת לאבנים. התפתחות הביצים אורכת כחודשיים, והצעירים בוקעים מהן באורך של כ-20 סנטימטרים ומתפזרים בסביבה. נחשי המים הצעירים עצמאיים לחלוטין מרגע בקיעתם. חשיבות אקולוגית ומצב שימור: נחש המים הישראלי ממלא תפקיד חשוב ב מערכת האקולוגית של מקווי המים המתוקים בישראל. הוא טורף של מינים שונים, ובכך מסייע בשמירה על איזון האוכלוסיות בבתי הגידול המימיים. למרות שהוא נחש יחסית שכיח בישראל, בתי הגידול שלו נמצאים תחת איום מתמשך כתוצאה מפיתוח, זיהום ושינויי אקלים. מצב השימור שלו בישראל מוגדר כ"לא מעורר דאגה" (Least Concern), אך יש להמשיך ולנטר את אוכלוסיותיו ולשמור על מקווי המים המתוקים כדי להבטיח את המשך קיומו בטבע. לסיכום, נחש המים הישראלי הוא נחש לא ארסי ומרתק, המהווה חלק חשוב מהמגוון הביולוגי העשיר של ישראל. אורח חייו המימי, תזונתו המגוונת ומאפייניו הפיזיים הייחודיים הופכים אותו לנושא מעניין למחקר ולצפייה בטבע.

השאלה האם נחשים תוקפים בני אדם היא שאלה שטומנת בחובה מורכבות רבה, החורגת הרבה מעבר לתשובה פשוטה של "כן" או "לא". כדי להבין באמת את טיב היחסים בין בני אדם לנחשים, עלינו להתעמק בהתנהגותם הטבעית של הנחשים, להבין את הנסיבות שעלולות להוביל למפגש אלים, ולבחון את ההבדלים המשמעותיים בין מיני הנחשים השונים. כאמור, נקודת המוצא החשובה ביותר היא שנחשים אינם רואים בבני אדם מקור מזון. התפריט של רוב הנחשים מורכב ממכרסמים קטנים, ציפורים, חרקים, דו-חיים או זוחלים אחרים, בהתאם למין הנחש ולגודלו. גודלם של בני האדם גדול משמעותית מזה של טרף טיפוסי עבור רוב הנחשים, ולכן אין להם אינטרס טבעי לתקוף אותנו לצורך אכילה. התגובה הטבעית של רוב הנחשים במפגש עם בן אדם היא ניסיון להימלט. נחשים הם יצורים חששנים מטבעם, ותחושת איום תגרום להם בדרך כלל לחפש מקום מסתור מהיר. הם יעדיפו להתחבא מתחת לאבנים, בתוך סדקים, בצמחייה עבותה או כל מקום אחר שיספק להם הגנה. רק כאשר הנחש מרגיש שאין לו ברירה אחרת, שהוא נדחק לפינה או שהוא מותקף באופן ישיר, הוא עלול להגיב בהגנה עצמית, אשר יכולה לכלול נשיפה, הכשה ללא הזרקת ארס (נשיכה יבשה) או הכשה עם הזרקת ארס ( במינים הארסיים ). המיתוסים הרבים הקיימים סביב נחשים תוקפניים נובעים לעיתים קרובות מחוסר ידע ומפחד קדום. סרטים, ספרים ואגדות עממיות רבים מתארים נחשים כטורפים אכזריים שמחפשים באופן אקטיבי בני אדם כדי לפגוע בהם. תיאורים אלה רחוקים ברובם מהמציאות ויוצרים תמונה מעוותת של התנהגות הנחשים. חשוב להבחין בין סוגי הנחשים השונים. בעולם קיימים אלפי מינים של נחשים, ורק אחוז קטן מהם נחשב ארסי ומסוכן לבני אדם. גם בקרב הנחשים הארסיים, רמת הארס וההשפעות שלו משתנות מאוד. ישנם נחשים ארסיים שהכשתם עלולה לגרום לכאב מקומי ונפיחות בלבד, בעוד שאחרים מחזיקים ב ארס חזק יותר שיכול להשפיע על מערכת העצבים, מערכת הדם או לגרום לנזק לרקמות. יתרה מכך, אפילו נחשים ארסיים לא תמיד מזריקים ארס בעת הכשה. במקרים רבים, נחש ארסי עשוי לבצע "נשיכה יבשה" כאזהרה, מבלי לשחרר ארס כלל. הסיבות לכך יכולות להיות שונות, כגון חיסכון בארס לצורך ציד טרף או תחושה שהאיום אינו מצדיק שימוש בכמות יקרה של ארס. הנסיבות שמובילות להכשה של נחש הן לרוב תוצאה של פעילות אנושית שמשבשת את מרחב המחיה של הנחש או גורמת לו להרגיש מאוים. לדוגמה: דריכה לא מכוונת: אנשים העוסקים בפעילות בחיק הטבע, כגון טיולים רגליים או עבודה חקלאית, עלולים לדרוך בטעות על נחש מוסתר. ניסיון לתפוס או להרוג נחש: פעולות אלה נתפסות על ידי הנחש כאיום ישיר ועלולות לעורר תגובה הגנתית חריפה. הפרעה למקום מחבוא: נחשים עלולים להסתתר במקומות שונים, כגון מתחת לאבנים, בתוך ערימות עצים או במחילות. הפרעה למקומות אלה עלולה להפתיע את הנחש ולגרום לו להגיב. קרבה לבתי מגורים: במקרים מסוימים, נחשים עלולים להיכנס לשטחי מגורים בחיפוש אחר מזון (כגון מכרסמים) או מקום מסתור. מפגש מקרי בתוך הבית או בחצר עלול להוביל להכשה אם הנחש מרגיש מאוים. כדי למזער את הסיכון למפגשים מסוכנים עם נחשים, חשוב לא רק לנקוט באמצעי הזהירות שהוזכרו קודם לכן, אלא גם להבין את תפקידם החשוב של הנחשים במערכת האקולוגית. נחשים הם טורפים חשובים המסייעים בשמירה על איזון האוכלוסיות של מכרסמים ומזיקים אחרים. הרג בלתי מוצדק של נחשים עלול לפגוע במארג החיים הטבעי. במקרה של הכשה על ידי נחש, חשוב לפעול בקור רוח ולפנות לקבלת טיפול רפואי מיידי. אין לנסות ללכוד את הנחש (דבר שעלול להוביל להכשות נוספות) אך יש לנסות לזכור את מראהו כדי לסייע בזיהוי סוג הנחש בבית החולים. פעולות עזרה ראשונה בסיסיות כוללות הרגעת הנפגע, קיבוע הגפה הפגועה והימנעות מתנועה מיותרת. לסיכום, התשובה לשאלה האם נחשים תוקפים בני אדם היא מורכבת. רוב הנחשים אינם תוקפניים מטבעם ואינם רואים בבני אדם טרף. הכשות מתרחשות בדרך כלל כתוצאה מתגובה הגנתית כאשר הנחש מרגיש מאוים. על ידי הבנה טובה יותר של התנהגות הנחשים, נקיטת אמצעי זהירות מתאימים והימנעות מהתגרות בהם, נוכל לחיות בשלום לצד יצורים מרתקים אלה ולצמצם באופן משמעותי את הסיכון למפגשים מסוכנים. החינוך והעלאת המודעות הם המפתח להפרכת מיתוסים ולבניית יחסים אחראיים יותר עם עולם הטבע.