top of page

Search Results

נמצאו 71 תוצאות בלי מונחי חיפוש

  • נחש בתוך הבית - למה הם נכנסים אלינו לבתים?

    המחשבה על נחש בתוך הבית היא תרחיש סיוט עבור רבים, המעורר פחד טבעי. אך נחשים, בניגוד לתפיסה רווחת, אינם מחפשים בכוונה להיכנס למגורי אדם. הם יצורים זהירים וביישנים ברובם, המעדיפים להימנע ממגע עם בני אדם. כניסתם לבתים היא לרוב תוצאה של צרכים בסיסיים, חיפוש אחר מחסה, טעות בזיהוי, או תנאים סביבתיים המושכים אותם פנימה. הבנת הסיבות הללו יכולה לסייע במניעת כניסתם ולתרום לחיים משותפים ובטוחים יותר. נחש בתוך הבית 1. חיפוש אחר מחסה: מקלט מהאקלים זוהי אחת הסיבות הנפוצות ביותר לכניסת נחשים לבתים, והיא קשורה ישירות להיותם בעלי דם קר. נחשים זקוקים לטמפרטורה סביבתית אופטימלית כדי לתפקד, והאקלים הישראלי, עם קצוותיו הלוהטים בקיץ והקרים בחורף, דוחף אותם לחפש מקלטים: קרירות בקיץ: בימי הקיץ הלוהטים (כמו כעת ביולי), הטמפרטורות בחוץ עלולות להגיע לרמות קטלניות עבור נחשים. קרקע לוהטת וקרינת שמש ישירה יכולות לגרום להם להתחמם יתר על המידה. בתים, מרתפים, מחסנים, חדרי שירות, חדרי אמבטיה ואפילו ארונות, מספקים מקלט קריר ומוגן מחום השמש הקופחת. חום בחורף: לעומת זאת, בימים קרים מאוד או בתקופות גשומות בחורף, נחשים עלולים לחפש מקור חום או מקום יבש ובטוח ל תרדמת חורף (דיאפאוזה). יסודות בתים, קירות כפולים, חללי גג, ואפילו קמין דולק או תנור חימום, יכולים למשוך אותם פנימה בחיפוש אחר חום והגנה מפני הקור והרטיבות. 2. ציד והימצאות טרף: משיכה למקור מזון בתים וסביבתם הקרובה, למרבה הפלא, מהווים פעמים רבות מקור משיכה לטרף המועדף על נחשים: מכרסמים: עכברים וחולדות נמשכים לבתים בחיפוש אחר מזון, מים ומחסה. אזורי אחסון מזון, ארונות מטבח, מזוודות ואפילו פינות נסתרות מאחורי רהיטים יכולים להיות מקומות מסתור למכרסמים. נחש, ובמיוחד צפע מצוי, פתן שחור, או זעמן שחור, המהווים טורפי מכרסמים יעילים, יזחל בעקבות הטרף אל תוך הבית. לטאות וחרקים: נחשים קטנים יותר, כמו השרף עין חתולי או נחשי מינים שונים ממשפחת הזעמניים, ניזונים מלטאות קטנות, דו-חיים וחרקים גדולים. אם הבית או הגינה מושכים טרף כזה, הנחש עלול להיכנס בעקבותיו. זמינות מים: בקיץ היבש והחם, גם מקורות מים כמו ברזים דולפים, גינות מושקות, או אפילו קערות מים לחיות מחמד, יכולים למשוך גם את הנחש עצמו וגם את טרפו. 3. חיפוש מסלול מעבר או מקלט זמני לעיתים, נחשים אינם מתכוונים להישאר בבית, אלא נכנסים אליו בטעות או כמקלט זמני: דרך מקרה: נחש עשוי לזחול דרך דלת פתוחה, חלון סדוק, או פתח ביוב פתוח בטעות, תוך כדי חיפוש אחר מקום להשתלב בו בסביבה. מנוסה: אם נחש חש מאוים (מכלב, חתול, אדם) כשהוא קרוב לפתח בית, הוא עלול לזחול פנימה בבהלה בחיפוש אחר מקלט מהיר. שיפוצים ובנייה: עבודות בנייה או שיפוצים בסביבת הבית יכולות להפריע לשגרת הנחש ולהרוס את מקומות המסתור הקבועים שלו, ולדחוף אותו לחפש מקום חדש - וזה עשוי להיות הבית שלך. גינה צפופה ולא מטופחת: גינה עשירה בצמחייה סבוכה, ערימות פסולת, קרשים, אבנים, קומפוסט, או ציוד גן מפוזר – כל אלה מהווים מקומות מסתור אידיאליים לנחשים ולטרף שלהם. גינה כזו, הצמודה לבית, מגדילה משמעותית את הסיכוי לכניסת נחש. 4. פתחי כניסה: "דלתות" לנחשים נחשים יכולים להיכנס גם דרך פתחים קטנים ולא צפויים: דלתות וחלונות פתוחים: הדלת הכי פשוטה לכניסה. גם פתח קטן בדלת או חלון פתוח מאפשר מעבר. סדקים וחורים בקירות או ביסודות: נחשים, גם הגדולים יחסית, יכולים להידחק דרך פתחים קטנים להפליא. סדקים ביסודות הבית, חורים בקירות, פתחי אוורור לא מוגנים או צינורות שלא נאטמו כראוי מהווים נקודות כניסה פוטנציאליות. פתחי ביוב וניקוז: נחשים מסוימים (כמו נחש מים או צפע) יכולים לזחול דרך מערכות ביוב וניקוז ולהופיע בפתחי ניקוז באמבטיה, בכיור או במקלחת, במיוחד אם הבית קרוב לשדה או שטח פתוח. צנרת ומזגנים: צינורות מזגנים העוברים דרך קירות ללא איטום מלא סביבם, או צנרת לא מבודדת המגיעה מחוץ לבית, יכולים לשמש כמעבר. כיצד למנוע כניסת נחשים? הבנת הסיבות לכניסת נחשים מאפשרת נקיטת צעדי מנע יעילים: איטום הבית: סגור פתחים: וודא שדלתות וחלונות סגורים היטב, או שהם מצוידים ברשתות צפופות ותקינות. אטום סדקים: בדוק סדקים וחורים בקירות הבית, ביסודות, סביב צינורות ופתחי כניסה, ואטום אותם. רשתות ניקוז: ודא שפתחי ביוב וניקוז בתוך הבית ומחוצה לו מכוסים ברשתות מתכת צפופות. כסוי צינורות: וודא שפתחי צנרת או חשמל העוברים דרך קירות הבית אטומים לחלוטין. ניקיון וגינון מבוקר: הסר מקומות מסתור: נקה ערימות אבנים, קרשים, גרוטאות, פסולת וגזם מהחצר וסביבת הבית. גיזום צמחייה: גזום צמחייה גבוהה וסבוכה בסמוך לקירות הבית או לכניסות. שמור על דשא קצר. היפטר ממכרסמים: צמצם את מקורות המזון והמחסה למכרסמים (השאר מזון אטום, סגור פחי אשפה, טפל במכרסמים במידת הצורך) – בכך תפחית את המשיכה לנחשים. מודעות וערנות: פתח דלתות בזהירות: במיוחד בשעות הלילה, הימנע מלהשאיר דלתות פתוחות לרווחה ללא השגחה. בדוק לפני כניסה: לפני כניסה למחסנים, מרתפים או מקלטים שלא היו בשימוש זמן רב, כדאי להאיר בפנס ולבדוק את השטח. לסיכום, נחשים אינם "פולשים" מרושעים, אלא יצורים המנסים לשרוד בסביבתם. כניסתם לבתים היא לרוב סימפטום לחוסר איזון סביבתי או לגישה נוחה. על ידי הבנת הצרכים שלהם ונקודות התורפה של הבית, ניתן לנקוט בצעדים פשוטים אך יעילים למנוע מהם להפוך לאורחים לא רצויים, ולשמור על בטיחות הבית ותושביו. במידה ויש לכם נחש בבית נא להתקשר ל לכוד נחשים מורשה של רשות הטבע והגנים.

  • שעות הפעילות של נחש הצפע בישראל

    נחש הצפע המצוי ( Vipera palaestinae ), הנחש הארסי הנפוץ ביותר בישראל, אינו פעיל במשך כל שעות היממה. דפוסי הפעילות שלו מושפעים באופן משמעותי מתנאי הסביבה, בעיקר מטמפרטורה, וכן מזמינות הטרף ומעונת השנה. הבנת שעות הפעילות של הצפע חיונית למניעת מפגשים לא רצויים ולשמירה על בטיחות הציבור. פעילות יומית משתנה בהתאם לעונה: אביב וסתיו (תקופות מעבר): במזג אוויר נוח יחסית, הצפע עשוי להיות פעיל בשעות היום, במיוחד בשעות הבוקר המוקדמות ושעות אחר הצהריים המאוחרות, כאשר הטמפרטורות מתונות. הוא יוצא להתחמם בשמש לאחר לילות קרים, ולצוד לפני שהחום גובר. ייתכן שתהיה גם פעילות מסוימת בשעות הערב המוקדמות. קיץ (חודשים חמים): בשיא הקיץ הישראלי, הטמפרטורות הגבוהות הופכות את שעות היום לחמות מדי עבור הצפע. כדי להימנע מהתחממות יתר, הצפע הופך להיות פעיל בעיקר בשעות הדמדומים והלילה  (קרפוסקולרי ונוקטורנלי). הוא יוצא לצוד בשעות קרירות יותר אלה, כאשר מכרסמים וטרף אחרים פעילים יותר. בשעות היום החמות, הצפע יחפש מקומות מסתור מוצלים וקרירים כמו מתחת לסלעים, בתוך סדקים באדמה או בצמחייה עבותה חורף (חודשים קרים): בחודשי החורף הקרים, פעילות הצפע פוחתת משמעותית. הוא עלול להיכנס למצב של חוסר פעילות או פעילות איטית מאוד (בראומציה), בדומה לתרדמת חורף. בימים חמים יחסית, הוא עשוי לצאת להתחמם בשמש לפרקי זמן קצרים. גורמים נוספים המשפיעים על שעות הפעילות: טמפרטורה: כאמור, הטמפרטורה היא הגורם המשפיע ביותר. הצפע זקוק לחום גוף מסוים כדי להיות פעיל, אך חום קיצוני עלול להיות קטלני עבורו. זמינות טרף: שעות הפעילות של הצפע עשויות להיות מתואמות עם שעות הפעילות של טרפו העיקרי, שהוא בעיקר מכרסמים הפעילים בלילה. עונת הרבייה : בתקופת הרבייה, בעיקר באביב, זכרים עשויים להיות פעילים יותר בשעות היום בחיפוש אחר נקבות. גיל וגודל: נחשים צעירים עשויים להיות פעילים יותר בשעות היום כדי להימנע מתחרות עם נחשים בוגרים או מטורפים ליליים. לחות: רמות לחות גבוהות עשויות לאפשר פעילות ממושכת יותר בשעות היום החמות. הפרעות אנושיות: פעילות אנושית בשעות מסוימות עלולה לגרום לצפע לשנות את דפוסי הפעילות שלו כדי להימנע ממפגשים. השלכות על מפגשים עם בני אדם: הבנת שעות הפעילות של הצפע חשובה למניעת הכשות. בקיץ, הסיכון למפגש עולה בעיקר בשעות הערב והלילה, בעת טיולים או שהייה בשטחים פתוחים. בחודשי האביב והסתיו, יש לנקוט משנה זהירות גם בשעות היום. כיצד להימנע ממפגש עם צפע: הימנעות מהתהלכות בשטחים פתוחים בשעות החמות של הקיץ ובשעות הלילה ללא תאורה מתאימה. שימוש בפנס בעת הליכה בלילה. נעילת נעליים גבוהות ומכנסיים ארוכים בעת טיולים בטבע. הימנעות מהרמת אבנים וגזעי עצים מבלי לבדוק תחילה. הליכה בשבילים מסומנים והימנעות מכניסה לצמחייה עבותה. בדיקת סביבת הבית והגינה וסילוק מקומות מסתור פוטנציאליים לנחשים. במידה ונתקלתם בנחש התקשרו מיד ל לוכד נחשים מורשה לסיכום, נחש הצפע המצוי הוא בעל דפוסי פעילות גמישים המשתנים בהתאם לתנאי הסביבה ועונות השנה. בקיץ הוא פעיל בעיקר בלילה, ובאביב ובסתיו הוא עשוי להיות פעיל גם בשעות היום. מודעות לשעות הפעילות הללו ונקיטת אמצעי זהירות מתאימים יכולים לסייע בצמצום הסיכון למפגשים ולהכשות.

  • למה נחש הצפע המצוי הוא חיה מוגנת?

    נחש הצפע המצוי ( Vipera palaestinae ), הנחש הארסי הנפוץ ביותר בישראל, מעורר באופן טבעי פחד וחשש בקרב רבים. בשל הסכנה שהוא מהווה לבני אדם, עולה לעיתים קרובות השאלה – מדוע דווקא נחש זה, המסוגל לגרום להכשות מסכנות חיים, מוגדר כ חיה מוגנת  על פי חוק? התשובה נעוצה בהבנה מעמיקה של תפקידו הקריטי ב מערכת האקולוגית , מצבו בטבע והחשיבה הסביבתית המודרנית. חשיבות אקולוגית בלתי ניתנת להחלפה נחשים, ובתוכם הצפע המצוי, ממלאים תפקיד חיוני בשמירה על האיזון בטבע. ללא טורפים אלו, עלולות להיווצר הפרעות משמעותיות עם השלכות מרחיקות לכת: בקרת אוכלוסיות מכרסמים: הצפע המצוי הוא טורף יעיל במיוחד של מכרסמים כמו עכברים וחולדות. מכרסמים אלו נוטים להתרבות במהירות, ועלולים לגרום לנזקים אדירים לחקלאות, למחסנים, למזון ואף לתשתיות. בנוסף, הם מהווים נשאים ומפיצים של מחלות מסוכנות לבני אדם ולבעלי חיים אחרים. הצפע משמש כ"הדברה ביולוגית" טבעית, שקטה וחינמית, המצמצמת את הצורך בשימוש בחומרי הדברה כימיים. השימוש בחומרי הדברה אלו פוגע לא רק במזיקים, אלא גם במערכת האקולוגית כולה, בחיות בר אחרות, ואף עלול לזהם את הסביבה ולפגוע בבריאות האדם בטווח הארוך. חלק משרשרת המזון: הצפע המצוי אינו רק טורף, אלא גם נטרף. הוא מהווה מקור מזון חשוב לטורפים אחרים במערכת האקולוגית, כגון נמיות, עופות דורסים (כמו עיטים, נצים ובזים), קיפודים, שועלים ואף דורבנים. ירידה דרסטית במספר הצפעים תשפיע ישירות על אוכלוסיות הטורפים הללו, ותערער את שרשרת המזון כולה. זהו "אפקט דומינו" אקולוגי, שבו פגיעה במין אחד משפיעה על מינים רבים אחרים. אינדיקטור לבריאות הסביבה: נוכחות של אוכלוסיית צפעים יציבה ובריאה מעידה על מערכת אקולוגית תקינה ופעילה. היעלמותם או צמצום דרסטי במספרם יכול לשמש כאות אזהרה על פגיעה כללית בבית הגידול, כגון זיהום, הרס שטחים טבעיים או שינויי אקלים המשפיעים על מגוון המינים. איומים וסיכוני הכחדה על הצפע המצוי למרות היותו נפוץ יחסית, הצפע המצוי מתמודד עם איומים הולכים וגוברים מצד הפיתוח האנושי: הרס בתי גידול: ישראל היא מדינה קטנה ומתפתחת בקצב מהיר. בנייה מסיבית של יישובים, סלילת כבישים, פיתוח תשתיות וצמצום שטחים פתוחים טבעיים, גורמים לאובדן דרסטי של בתי גידול חיוניים לצפע. הוא מאבד מקומות מסתור, אתרי רבייה, ואת מקורות המזון שלו. כאשר בית גידול נהרס, אוכלווסיית הצפעים נאלצת לנדוד, מה שמגביר את הסיכון למפגש עם בני אדם, וגם מגדיל את סיכויי ההישרדות של הנחש עצמו. דריסה בכבישים: עם התרחבות רשת הכבישים והגידול בתנועה, נחשים רבים, כולל צפעים, נדרסים בעת חציית כבישים בחיפוש אחר טרף, בני זוג או בתי גידול חדשים. זוהי גורם תמותה משמעותי עבורם. פגיעה מכוונת וציד: פחד מנחשים ובורות בנוגע לחשיבותם האקולוגית מובילים לעיתים קרובות לפגיעה מכוונת בצפעים, ואף לציד לא חוקי. אנשים הורגים צפעים מתוך פחד, גם כאשר אינם מהווים סכנה מיידית, או מתוך אמונה מוטעית שהם מזיקים בלבד. זיהום סביבתי: שימוש בחומרי הדברה, זיהום מקורות מים וקרקע, וצמצום מגוון הטרף כתוצאה מזיהומים, פוגעים ביכולתו של הצפע לשרוד ולהתרבות לאורך זמן. השילוב של גורמים אלו הוביל לירידה משמעותית באוכלוסיות הצפעים באזורים מסוימים, ועלול להעמיד אותם בסכנת הכחדה מקומית. ההיבט החוקי והמוסרי של ההגנה ההכרזה על הצפע המצוי כ חיה מוגנת על ידי רשות הטבע והגנים היא קריטית לשמירה על עתידו: מעמד חוקי מחייב: ההגנה החוקית אוסרת על פגיעה בצפעים, לכידתם (ללא היתר), סחר בהם או החזקתם כחיות מחמד. הפרה של חוק זה עלולה לגרור עונשים כבדים, כולל קנסות כספיים משמעותיים ואף מאסר. חוק זה נועד להרתיע אנשים מלפגוע בנחשים ולעודד פנייה ללוכדים מוסמכים. אחריות סביבתית: כבני אדם, יש לנו אחריות מוסרית וסביבתית לשמור על מגוון המינים החיים בכדור הארץ. כל יצור, כולל נחשים, ממלא תפקיד ייחודי במערכת האקולוגית. הכחדה של מין אחד עלולה ליצור גלי הלם במערכת כולה. הגנה על הצפע היא חלק מהאחריות הרחבה יותר לשמור על הטבע. קידום גישה אחראית: ההגנה על הצפע מקדמת גישה מאוזנת – לא השמדה, אלא למידה לחיות לצידם. זה מחנך את הציבור לזהירות, לכבוד לטבע, ולפנייה לאנשי מקצוע מוסמכים בעת מפגש עם נחש, במקום לנסות לטפל בו לבד או לפגוע בו. חינוך, מודעות ופעולה נכונה כדי להבטיח את עתיד הצפע המצוי ואת בטיחות הציבור, נדרשת עבודה מתמדת בתחומי החינוך והמודעות: לימוד זיהוי: יש ללמד את הציבור לזהות את הצפע המצוי ואת הנחשים הארסיים האחרים בישראל, כדי לדעת מתי להיזהר במיוחד. יחד עם זאת, חשוב להדגיש שנחשים רבים אינם ארסיים. אמצעי זהירות: חינוך לאמצעי זהירות בסיסיים כמו נעילת נעליים גבוהות בשטח, הימנעות מהרמת אבנים וגזעי עצים, והליכה בשבילים מסומנים, הוא חיוני. פנייה למומחים: הדגש החשוב ביותר הוא שבמקרה של מפגש עם נחש, יש להזעיק מיד לוכד נחשים מוסמך בעל רישיון מרשות הטבע והגנים, ולא לנסות לטפל בנחש באופן עצמאי. סיכום ההגנה על נחש הצפע המצוי היא הכרח אקולוגי ומוסרי. למרות הפחד והסכנה שהוא עלול להוות, תרומתו לאיזון הטבעי ולאקולוגיה של ישראל היא עצומה. ההגנה החוקית עליו, יחד עם חינוך ציבורי והגברת המודעות, מבטיחים שנוכל לחיות לצידו בביטחון יחסי, תוך שמירה על יצור חיוני זה ועל המגוון הביולוגי העשיר של ארצנו.

  • מתי נתקלים בנחש? מדריך לשעות הפעילות של זוחלי ישראל

    מפגש עם נחש, בין אם הוא ארסי או לא ארסי, יכול להיות חוויה מלחיצה. בישראל, בה חיים עשרות מיני נחשים המותאמים למגוון בתי גידול, חשוב להבין את דפוסי הפעילות שלהם כדי למזער סיכונים ולדעת מתי לנקוט ביתר זהירות. השאלה "באיזה שעות ביום הכי סביר שנפגוש נחש?" אינה בעלת תשובה אחידה, שכן התשובה משתנה באופן דרמטי בין מינים שונים ומושפעת גם מעונת השנה. עם זאת, ניתן להצביע על עקרונות כלליים ועל "חלונות זמן" שבהם הסיכוי למפגש גבוה יותר. נחש בלילה הבסיס: התאמה לטמפרטורה נחשים הם בעלי דם קר ( פוייקילותרמיים ), כלומר, טמפרטורת גופם מושפעת ישירות מהטמפרטורה הסביבתית. זהו הגורם העיקרי המכתיב את שעות פעילותם: קור:  בטמפרטורות נמוכות מדי, הנחשים איטיים, קפואים ולא מסוגלים לתפקד. חום:  בטמפרטורות גבוהות מדי, הם עלולים להתחמם יתר על המידה, להיפגע ואף למות, ולכן יחפשו מחסה. לכן, נחשים פעילים בעיקר בשעות שבהן הטמפרטורה נוחה עבורם – לא חמה מדי ולא קרה מדי. זהו טווח טמפרטורות ספציפי לכל מין, המשתנה גם בין עונות השנה. דפוסי פעילות מרכזיים ניתן לחלק את הנחשים בישראל לשלוש קבוצות פעילות עיקריות: נחשי יום (Diurnal): מינים בולטים:   זעמן שחור , זעמן זייתני , זעמנים שונים, שנונית הנחשים, ועוד. מתי נפגוש? אלו הנחשים שסביר ביותר שתפגשו במהלך שעות היום, בעיקר בשעות הבוקר המאוחרות (לאחר שהתחממו מהקור של הלילה) ובשעות אחר הצהריים (לפני שהשמש מתחילה לשקוע).  בקיץ הישראלי הלוהט, פעילותם מתרכזת יותר בשעות הבוקר המוקדמות (מיד לאחר הזריחה) ובשעות אחר הצהריים המאוחרות-ערב, כשהטמפרטורות מתונות יותר. בחורף ובאביב, הם יכולים להיות פעילים גם באמצע היום כשהשמש נעימה. למה? הם ניזונים מטרף שפעיל יום (לטאות, מכרסמים קטנים, ציפורים). נחשי לילה (Nocturnal): מינים בולטים:   צפע מצוי , פתן שחור , שרף עין גדי , צפעון שחור, ועוד. מתי נפגוש? אלו הנחשים שאחראים לרוב המכריע של מפגשי הנחשים והכשות באזורי יישוב, וזאת מפני שהם נכנסים לשטחים בנויים דווקא כאשר בני אדם נוטים להיות בחוץ – בערבים חמים, בחצרות, בטיולים ליליים. הפעילות שלהם מתחילה לרוב עם רדת החשיכה ונמשכת אל תוך שעות הלילה המוקדמות והאמצעיות. למה? הם צדים טרף לילי (מכרסמים, דו-חיים, לטאות לילה). בנוסף, הטמפרטורות בלילה בישראל, גם בקיץ, נוחות יותר עבורם מאשר חום היום הלוהט. נחשי פעילות דמדומים / בין השמשות (Crepuscular): מינים בולטים:  חלק מהזעמנים, עין חתול חברבר. מתי נפגוש? אלו נחשים הפעילים בעיקר בשעות הדמדומים – עם שחר ולפני השקיעה.  אלו שעות ביניים שבהן הטמפרטורות נוחות, ויש מספיק אור לצייד. למה?  התאמה לטרף הפעיל בשעות אלו, או הימנעות מטורפים פעילים ביום. השפעת עונת השנה על שעות המפגש עונת השנה משנה באופן דרמטי את "חלונות הפעילות" של הנחשים: אביב (מרץ-מאי): זוהי שיא עונת הפעילות  של מרבית מיני הנחשים בישראל. הטמפרטורות מתונות ונעימות, יש שפע של מזון לאחר הגשמים, וזוהי גם עונת הרבייה. בשעות היום, נחשי יום יהיו פעילים מאוד. לקראת הערב ובלילה, נחשי לילה יצאו. זו העונה שבה הסיכוי למפגש עם נחש הוא הגבוה ביותר לאורך כל שעות היממה המוארות והלא חמות. קיץ (יוני-אוגוסט): ימי הקיץ לוהטים. רוב הנחשים (אפילו נחשי יום) יחפשו מסתור בחום הכבד של אמצע היום. הפעילות תתרכז בשעות הבוקר המוקדמות מאוד (מיד לאחר הזריחה) ובשעות הערב המאוחרות והלילה המוקדמות.  זהו הזמן שבו הסיכוי למפגש עם נחשים ליליים (כמו הצפע) הוא הגבוה ביותר בשטחים חקלאיים ובאזורי יישוב. סתיו (ספטמבר-נובמבר): הטמפרטורות מתחילות לרדת בהדרגה. הנחשים עדיין פעילים, אך פחות מאשר באביב, ומנסים לצבור אנרגיה לקראת החורף. שעות הפעילות דומות לאביב, אך מתקצרות ככל שהטמפרטורות יורדות. חורף (דצמבר-פברואר): מרבית הנחשים נמצאים בתרדמת חורף (דיאפאוזה) בטמפרטורות קרות. רק בימים שמשיים וחמים במיוחד, ניתן לעיתים רחוקות לראות נחשים יוצאים להתחמם לשעות קצרות באמצע היום. הסיכוי למפגש נמוך מאוד. הסביבה משנה את התמונה חשוב לזכור שגם סוג הסביבה משפיע: שטחים פתוחים (שדות, חורש, מדבר):  הסיכוי למפגש עם נחש בכל שעות הפעילות שלהם גבוה יותר, מכיוון שהם נמצאים בסביבתם הטבעית. אזורי יישוב (חצרות, גינות, מרפסות):  מפגשים בתוך או בסמוך לבית נוטים להיות בעיקר בשעות הלילה, כאשר נחשים ליליים נכנסים בחיפוש אחר מכרסמים או מקום מסתור קריר/חמים. לסיכום: מתי להיות הכי עירניים? בהתבסס על כל האמור, שעות הדמדומים (עם שחר ולפני שקיעה) ושעות הלילה המוקדמות  הן הזמנים בהם סביר ביותר שתפגשו נחש בישראל, במיוחד באביב ובקיץ. זאת מכיוון שבשעות אלו פעילים גם נחשי יום שמחפשים מחסה וגם נחשי לילה שמתחילים את פעילותם. באביב, כמעט כל שעות האור המתונות ביום הן פוטנציאליות. בקיץ, יש להקפיד בעיקר על זהירות בבוקר המוקדם ובערב/לילה. המלצה לציבור: למען ביטחונכם: תמיד היו עירניים, במיוחד בטיולים בטבע, בשטחים חקלאיים, או בחצרות ביתיות. לא יודעים? לא נוגעים!  אם נתקלתם בנחש, בשום אופן אין לנסות לגעת בו, ללכוד אותו או לגרש אותו. הזעיקו לוכד נחשים:  הזמינו לוכד נחשים מוסמך ובעל רישיון מרשות הטבע והגנים. הוא ידע לזהות את הנחש ולטפל בו בצורה בטוחה. הבנת דפוסי הפעילות של הנחשים יכולה לעזור לנו לחיות לצידם בבטחה ולקדם את שימורם בטבע.

  • איך מזהים נחש בישראל לפי הנשל?

    זיהוי נחשים הוא אתגר, ולעיתים קרובות אנו נתקלים ב"ראיות" לקיומם לפני שהם עצמם נגלים לעינינו. אחת הראיות המרכזיות היא הנשל  – העור הישן שהנחש משיל כחלק מתהליך גדילתו. הנשל הוא מעין "טביעת אצבע" טבעית של הנחש, המספק רמזים חשובים לזיהויו. בישראל, בה חיים כ-42 מיני נחשים , הכרת המאפיינים של הנשל יכולה לעזור להבדיל בין נחשים ארסיים ללא ארסיים, ובכך לסייע בקבלת החלטות נכונות ובטוחות. חשוב לציין כי זיהוי מדויק לפי נשל בלבד דורש מיומנות וניסיון רב, ולעיתים אף בדיקה מיקרוסקופית. עם זאת, ישנם מאפיינים כלליים וספציפיים שיכולים לצמצם משמעותית את האפשרויות. נשל של נח מהו נשל וכיצד הוא נוצר? נחשים, כמו זוחלים אחרים, גדלים לאורך כל חייהם. מכיוון שעורם החיצוני אינו אלסטי מספיק כדי להתרחב באופן משמעותי, הם נאלצים להשיל אותו מעת לעת בתהליך הנקרא "התנשלות". לפני ההתנשלות, הנחש מפתח שכבת עור חדשה מתחת לעור הישן. העור הישן הופך עמום, ולעיתים קרובות העיניים מכוסות בשכבה עכורה (מה שמכונה "ערפול עיניים"). בשלב זה, הנחש נחבא במקום בטוח ואינו פעיל. כאשר הנשל מוכן, הנחש מתחכך בחפצים מחוספסים (אבנים, ענפים) ומתחיל לזחול החוצה מתוך הנשל, לרוב מן הראש. נשל מוצלח יהיה שלם, כולל הכיסויים השקופים של העיניים. מאפיינים כלליים של הנשל שלמות הנשל: נשל שלם (כמו גרב שהופכת מבפנים החוצה) הוא אידיאלי לזיהוי. הוא משמר את כל פרטי הקשקשים. נשל קרוע ומקוטע מקשה מאוד על הזיהוי. גודל הנשל: אורכו של הנשל יכול להעיד על גודל הנחש, אך יש לזכור שנחשים גדלים, ולכן נשל ארוך מעיד על נחש בוגר. שקיפות וגמישות: נשל הוא חומר קרני (קראטני), שקוף יחסית, יבש וגמיש, אך שביר. מאפיינים ספציפיים לזיהוי לפי הנשל הנקודות הקריטיות בזיהוי נחש לפי נשל מתרכזות במבנה הקשקשים, במיוחד באזור הראש ובצד התחתון של הגוף: קשקשי הראש: הלוחית המרכזית (פרה-אוקולרית / פוסט-אוקולרית):  קשקשי הראש הם המפתח העיקרי לזיהוי. אצל מרבית הנחשים הלא ארסיים בישראל, קשקשי הראש גדולים, סימטריים ומסודרים בלוחיות גדולות. לעומת זאת, אצל הנחשים הארסיים (בעיקר הצפע המצוי והאפעה), קשקשי הראש קטנים, מרובים ובלתי סדירים, בדומה לקשקשי הגוף. כיסוי העין (Spectacle):  בנשל שלם, ניתן לראות את כיסוי העין השקוף (שדומה לעדשת מגע). מיקומו, גודלו וצורת הקשקשים סביבו מספקים רמזים נוספים. קשקשי הגוף: קרינה (Keels):  בדקו אם הקשקשים על גב הנשל חלקים או מחוספסים (בעלי "קרינה" – רכס בולט במרכז הקשקש). קשקשים עם קרינה (מחוספסים):  מאפיין נחשים מסוימים כמו צפע מצוי, אפעה, זעמן מטבעות, כרכן קרינים. קרינה זו משמשת להם כהסוואה וכעזרה בתנועה. קשקשים חלקים:  מאפיין נחשים אחרים כמו זעמן שחור, פתן שחור, שרף עין חתולי, נחש מים. מספר שורות הקשקשים:  קשה לספור זאת בנשל שאינו שלם, אך לוכדים מנוסים יכולים להשתמש בספירת שורות קשקשים (לרוחב הגוף) כרמז. קשקשי הגחון (Ventral Scales): שורת קשקשים אחת מול שתי שורות:  זהו מאפיין מפתח קריטי! רוב הנחשים בישראל (כולל הארסיים הנפוצים): בעלי שורה אחת רחבה  של קשקשי גחון, הנמתחת לכל רוחב הגוף ומשמשת לזחילה. נחשים ממשפחת הבלן-קשת (נחש מים, למשל):  בחלק מהמינים, ובעיקר בזנב, קשקשי הגחון מתפצלים ל שתי שורות . זהו רמז חשוב. קשקשי תת-זנב (Subcaudal Scales): שורה יחידה מול שתי שורות (מפוצלות):  בנקודה מסוימת לאורך הזנב (מתחת לפי-הביב), קשקשי הגחון עשויים להמשיך כשורה יחידה או להתפצל לשתי שורות. נחשים ארסיים (צפע, אפעה, פתן):  לרוב בעלי שורה יחידה  של קשקשים תת-זנביים. נחשים לא ארסיים (מרבית הזעמנים, מניפנים): לרוב בעלי שתי שורות  של קשקשים תת-זנביים (מפוצלות). הערה חשובה:  למרות שזהו כלל אצבע נפוץ, ישנם יוצאי דופן! למשל, צפעון שחור (ארסי) יכול להיות עם קשקשים תת-זנביים מפוצלים, ומינים מסוימים של זעמן שחור (לא ארסי) יכולים להיות עם קשקשים תת-זנביים שלמים. לכן, אין להסתמך רק על מאפיין זה. דוגמאות לזיהוי לפי נשל בישראל: נשל צפע מצוי: קשקשי ראש קטנים ומרובים, קשקשי גוף מחוספסים (עם קרינה), קשקשי גחון שלמים עד לקצה הזנב. נשל זעמן שחור: קשקשי ראש גדולים וסימטריים, קשקשי גוף חלקים, קשקשי גחון שלמים, אך קשקשי תת-זנב מפוצלים (לרוב). נשל אפעה מגוונת: קשקשי ראש קטנים ומרובים, קשקשי גוף מחוספסים מאוד (עם קרינה), קשקשי גחון שלמים. מגבלות וזהירות בזיהוי לפי נשל: נשל חלקי או פגום: נשל שאינו שלם (קרוע, מקוטע) מקשה מאוד על הזיהוי. אם אין ראש או קטע זנב, קשה לזהות את המאפיינים הקריטיים. שינויים תוך-מיניתיים:  ישנם הבדלים קלים בקשקשים גם בין פרטים מאותו מין, ולעיתים גם באותו פרט (למשל, קשקשי הגחון בזנב יכולים להתפצל באופן חלקי). גודל המכשיר: נשל של נחש צעיר עשוי להיות קשה יותר לזיהוי מאשר נשל של בוגר. צבע ודוגמה: הנשל עצמו שקוף, ולכן אינו משמר את צבעי הנחש או את דוגמת הכתמים שעל גופו. אלו הם רמזים חשובים בזיהוי נחש חי, אך לא בנשל. זהירות מירבית:   לעולם אין לגעת בנשל בידיים חשופות  ואין להסתמך על זיהוי לפי נשל בלבד כדי לקבוע אם נחש ארסי או לא, במידה ונתקלתם בנחש חי. הנשל אינו נושא ארס, אך המגע בו מיותר, וחשוב להימנע מכל מגע עם נחשים או עקבותיהם אם אין לכם את ההכשרה המתאימה. לסיכום זיהוי נחש לפי הנשל הוא כלי מרתק המספק הצצה לעולם הנסתר של הזוחלים. הוא דורש הבנה במורפולוגיה של קשקשים ובקיאות במיני הנחשים המקומיים. קשקשי הראש הם המפתח החשוב ביותר להבדיל בין ארסיים (קשקשים קטנים ומרובים) ללא ארסיים (קשקשים גדולים וסימטריים), יחד עם בדיקת קשקשי הגוף והזנב. עם זאת, יש לזכור תמיד את המגבלות ואת חשיבות הפנייה ל לוכד נחשים מוסמך במקרה של מפגש עם נחש חי, וזאת מתוך אחריות ובטיחות. הנשל הוא עד נחמד, אך הנחש החי הוא זה שמחייב את כל תשומת הלב והזהירות.

  • אמנות הלכידה והאתגר הגדול: איזה נחש הכי קשה ללכוד בישראל?

    לכידת נחשים היא מקצוע הדורש שילוב של ידע, מיומנות, ניסיון, וקור רוח. לוכדי נחשים בישראל מתמודדים עם מגוון רחב של מינים, כל אחד עם מאפיינים התנהגותיים וסביבתיים ייחודיים המציבים אתגרים משלו. אולם, בין כל הנחשים המרתקים והמאתגרים של הארץ, עולה שאלה אחת: איזה נחש נחשב לקשה ביותר ללכידה? התשובה אינה חד-משמעית, שכן "קשה" יכול להתייחס לסכנה, מהירות, יכולת הסוואה, או מיקום מחבוא. עם זאת, אם נבחן את מכלול הגורמים, נגיע ככל הנראה למועמד בולט: הפתן השחור (Walterinnesia aegyptia) . כדי להבין מדוע הפתן השחור תופס את המקום הזה, עלינו לבחון את המאפיינים הייחודיים שלו, את סביבת המחיה המועדפת עליו, ואת האתגרים שהוא מציב בפני לוכד הנחשים. לכידת צפע הפתן השחור: מבוא למועמד המוביל הפתן השחור הוא נחש ארסי מסוכן ממשפחת הפתניים (Elapidae), אותה משפחה שבה נמצאות גם הקוברות. בישראל הוא נפוץ בעיקר באזורי מדבר, ערבה, בקעת הירדן, ובחלקים מחולות מישור החוף הדרומיים. זהו נחש גדול יחסית, היכול להגיע לאורך של 1.5 מטר, בעל גוף שחור מבריק וגלילי. ראשו מעוגל יחסית ואינו בולט משמעותית מהצוואר, מה שמקנה לו מראה פחות מאיים מצפע למשל, אך למעשה ארסו חזק הרבה יותר - נוירוטוקסי (פוגע במערכת העצבים) ועלול להיות קטלני. האתגרים הספציפיים בלכידת הפתן השחור פעילות לילית מובהקת ומסתורית: הקושי: הפתן השחור הוא נחש פעיל לילה מובהק. הוא ממעט מאוד לצאת בשעות היום. לוכדי נחשים נקראים לרוב לאירועי נחש בשעות היום, כאשר הנחשים פעילים ויזואלית יותר. פתן שחור יופיע בדרך כלל בתוך חצר או בית דווקא בשעות החשיכה המאוחרות או הלילה המוקדמות. לכידה בלילה דורשת ציוד מיוחד (פנסים עוצמתיים), ערנות גבוהה יותר, ומקשה על זיהוי ותנועה בשטח. התחפרות ויכולת הסתתרות: הפתן השחור הוא נחש מתחפר מצוין. הוא מבלה את רוב שעות היום חבוי עמוק מתחת לאדמה, בחול, בסדקים עמוקים בסלעים, או תחת אבנים גדולות במיוחד. כאשר הוא מגיע למקום יישוב, הוא יחפש מיד מחבוא דומה: בורות ניקוז, תחת בלטות רופפות, ערימות פסולת, או בתוך סבך צמחייה צפוף מאוד. היכולת הזו להתחפר ולהיעלם במהירות מקשה מאוד על איתורו, גם אם הוא נצפה לרגע. לוכד נחשים עלול להגיע למקום שבו דווח על פתן שחור, אך הנחש כבר הספיק להתחפר ונעלם כלא היה. טמפרמנט ביישני אך תקיף תחת לחץ: הקושי: הפתן השחור אינו תוקפני באופן יזום. הוא מעדיף לברוח ולהתחפר. עם זאת, כאשר הוא מרגיש מאוים או נדחק לפינה, הוא עלול לתקוף במהירות ובקטלניות. הוא לא מפתח את ה"מטפחת" כמו קוברה, אך הוא זריז מאוד. הסכנה ללוכד: בגלל ארסו הנוירוטוקסי החזק, הכשה מפתן שחור היא מצב חירום רפואי חמור ביותר, שעלול להיות קטלני. לכן, לכידתו דורשת רמת זהירות הגבוהה ביותר ומרווח ביטחון גדול יותר מנחשים ארסיים אחרים. לוכד חייב להיות מרוכז לחלוטין ולצפות לכל תנועה בלתי צפויה. קושי בזיהוי מיידי (ללא ניסיון): הקושי: עבור עין לא מיומנת, ובמיוחד בלילה, קשה להבדיל בין פתן שחור לבין נחש זעמן שחור (שהוא נפוץ מאוד ולא ארסי). שניהם בעלי גוף שחור ומבריק. לוכד מנוסה יזהה הבדלים במבנה הראש, הגוף, אופן התנועה ועוד, אך בשטח חשוך, תחת לחץ זמן וציפייה, הזיהוי עלול להיות מאתגר ולדרוש בדיקה מדוקדקת יותר, מה שמגביר את הסיכון. תפוצה באזורים חוליים ומדבריים: הקושי: הפתן השחור נפוץ באזורי חולות, בקעת הירדן והמדבר. אלו אזורים בהם יכולת ההתחפרות שלו יעילה במיוחד. קרקע חולית אינה מאפשרת אחיזה יציבה ללוכד ולציודו, ושטח פתוח גדול מקשה על תחימה ורדיפה. בנוסף, חול שנכנס לציוד עלול לשחוק אותו. השוואה לנחשים אחרים בישראל צפע מצוי: למרות שארסי ומסוכן, הצפע נחשב לקל יחסית ללכידה משום שהוא איטי יחסית, נוטה להישאר במקומו, צבעו דהוי, וראשו המשולש בולט. הוא אמנם תוקפני, אך התנהגותו צפויה יותר. אפעה מגוונת: נחש קטן יחסית, בעל יכולת הסוואה מעולה ומהיר. אך גם הוא, למרות סכנתו, פחות "חמקמק" מהפתן השחור ופחות נוטה להיעלם לחלוטין באדמה. צליל הסטרידולציה שלו מסייע באיתורו. נחשים מהירים לא ארסיים (כמו זעמן שחור): אלו נחשים מהירים מאוד שיכולים לברוח בקלות, אך אינם מסוכנים. הקושי בלכידתם נובע ממהירותם ולא מהסכנה שהם מציבים. כיצד לוכדי נחשים מתמודדים עם האתגר? לוכד נחשים מקצועי יידע לזהות את סימני הפתן השחור: שעות פעילות: מרבית הקריאות לפתן שחור מתקבלות בשעות הלילה, מה שמחייב זמינות גבוהה גם בשעות חריגות. סוג הקרקע: באזורים חוליים או בעלי קרקע קלה להתחפרות, יגביר הלוכד את חשדנותו. טכניקות חיפוש: שימוש בפנסים תרמיים (אם קיימים), וחיפוש קפדני סביב בורות ניקוז, ערימות אבנים, וכל מקום אפשרי להתחפרות. ציוד מתאים: לכידה של פתן שחור מחייבת מקל לכידה ארוך וחזק, ושימוש קפדני בארגז לכידה מאובטח. אפס טעויות: בגלל הסכנה העצומה, אין מקום לטעויות או חוסר ריכוז בעת לכידת פתן שחור. לסיכום בעוד שכל נחש מציב אתגרים ייחודיים ללוכד, וסכנת ההכשה מכל נחש ארסי מחייבת זהירות מירבית, ה פתן השחור (Walterinnesia aegyptia) עולה כמועמד המוביל לתואר "הנחש הקשה ביותר ללכידה" בישראל. שילוב של פעילות לילית מובהקת, יכולת התחפרות מהירה, ארס קטלני וטמפרמנט ביישני-אך-תקיף, הופכים כל מפגש איתו למשימה מורכבת ועתירת סיכון הדורשת את המיומנות הגבוהה ביותר מצד לוכד הנחשים. במקרה של מפגש עם נחש מסוג זה, או כל נחש אחר, חיוני לשמור מרחק ולהזעיק באופן מיידי לוכד נחשים מוסמך .

  • מה זה נחש תת ארסי, והאם מסוכן לנו?

    המונח " נחש תת-ארס י"  (Opisthoglyphous) מתייחס לקבוצה של נחשים בעלי שיני ארס הממוקמות בחלק האחורי של הלסת העליונה. בניגוד לנחשים ארסיים "אמיתיים" (כמו צפע או פתן) ששיני הארס שלהם ממוקמות בקדמת הלסת ונועדו להזרקה מהירה ויעילה, נחשים תת-ארסיים פחות יעילים בהזרקת ארס לבני אדם, ולכן ארסם נחשב בעל משמעות רפואית זניחה עד אפסית  עבור רוב בני האדם הבריאים. הבנה זו חיונית להפחתת פחדים מיותרים ולטיפול נכון ומוגן בהם. מה הופך נחש לתת-ארסי? ההגדרה העיקרית לנחש תת-ארסי טמונה במבנה הייחודי של מערכת הארס שלו: מיקום שיני הארס: בניגוד לנחשים פרוטרוגליפיים (שיני ארס קדמיות קבועות כמו פתן) או סולנוגליפיים (שיני ארס קדמיות מתקפלות כמו צפע), לנחשים תת-ארסיים יש שיניים חלולות או בעלות חריץ הממוקמות עמוק בחלק האחורי של הלסת העליונה, מתחת לעיניים. מנגנון הזרקת ארס: כדי שהארס יוזרק ביעילות, הנחש התת-ארסי צריך לנשוך נשיכה ממושכת, עמוקה וללעוס  את טרפו. רק בדרך זו הוא יכול "לנעוץ" את השיניים האחוריות בטרף ולגרום לארס לזרום פנימה. זהו הבדל מהותי מנחשים ארסיים קדמי-שיניים, שיכולים להזריק ארס במהירות ובקלות יחסית גם ב"נשיכה חטופה" או "הכשה מהירה". חוזק הארס והשפעתו: ארסם של נחשים תת-ארסיים נחשב באופן כללי חלש מאוד  או בעל השפעה זניחה על בני אדם. הוא נועד בעיקר לשתק טרף קטן וספציפי (כגון חרקים, שלשולים או לטאות קטנות) שהנחש מסוגל להחזיק בחוזקה בפיו. תפקיד הארס ושיטות ציד נחשים תת-ארסיים משתמשים בארסם בעיקר להכנעת הטרף הטבעי שלהם: הכנעת טרף קטן: לאחר שהנחש תופס את טרפו (לרוב חסרי חוליות או לטאות קטנות), הוא נושך נשיכה ממושכת תוך כדי לעיסה. הארס החלש יחסית פועל לרוב כחומר משתק או משתקע, ומאפשר לנחש לבלוע את הטרף בשלמותו. התאמה לתזונה: מינים אלו התפתחו לטרוף טרף ספציפי שאינו דורש ארס חזק ומהיר. פעילות יומית ולילית: מינים תת-ארסיים רבים פעילים בשעות היום, אך יש גם כאלה הפעילים בלילה. נחשים תת-ארסיים בישראל: דוגמאות והשפעות הכשה בישראל, קבוצת הנחשים ה"תת-ארסיים" במובן הקאנוני (אלה שארסם כמעט ואינו רלוונטי לאדם בריא) כוללת מספר מינים קטנים וביישנים: עין חתול חברבר ( Telescopus dhara ) : תיאור: נחש קטן יחסית (עד כ-60 ס"מ), צבעו חום-אפרפר בהיר עד צהבהב, עם כתמים כהים דמויי אוכף על הגב. ראשו מעט משולש ועיניו בעלות אישון אנכי, בדומה למיני עין חתול אחרים. לרוב פעיל לילה. השפעת הכשה: חסר כל סכנה לאדם . שיני הארס שלו זעירות ומיקומן האחורי אינו מאפשר להן לחדור עור אדם באופן שיזריק ארס משמעותי. גם אם יצליח לנשוך, אין לזה השפעה רפואית. מחרוזן דו-גוני  ( Eirenis lineomaculatus ) : תיאור: נחש קטן ועדין, אורכו לרוב פחות מ-40 ס"מ. גופו דק, צבעו חום-אדמדם עד אפרפר, ולעיתים קיימת דוגמת נקודות או כתמים קטנים על גבו. פעיל בעיקר בלילה וחי מתחת לאבנים ובסדקים. השפעת הכשה: חסר כל סכנה לאדם . כמו עין חתול חברבר, שיניו זעירות, מיקומן אחורי, והוא אינו יכול להזריק ארס המשפיע על בני אדם.. האם נחש תת-ארסי מסוכן? לא מסכן חיים: עבור אדם בוגר ובריא, הכשה מנחש תת-ארסי (כמו עין חתול חברבר או מחרוזן דו-גוני) אינה נחשבת מסכנת חיים כלל . הסימפטומים, אם בכלל יהיו, יסתכמו בנשיכה שטחית ללא השפעה של ארס. דורש זהירות (כלפי כל נחש): למרות זאת, יש לנקוט זהירות מירבית  במפגש עם כל נחש באשר הוא. לעולם אין לנסות ללכוד, לגרש או לגעת בנחש באופן עצמאי. זיהוי שגוי עלול להוביל להכשה מנחש ארסי מסוכן. חשיבותם האקולוגית והגנתם נחשים תת-ארסיים ממלאים תפקיד אקולוגי חשוב כטורפים של חסרי חוליות וזוחלים קטנים, ובכך תורמים לאיזון הטבעי. כל נחשי ישראל הם חיות מוגנות על פי חוק , כולל הנחשים התת-ארסיים. אסור לפגוע בהם. במקרה של מפגש עם נחש, יש לשמור מרחק ולהזעיק לוכד נחשים מוסמך בעל רישיון מרשות הטבע והגנים. סיכום נחשים תת-ארסיים מייצגים קבוצה של נחשים שארסם ומנגנון הזרקתו מותאמים לטרף ספציפי ואינם מהווים סכנה לאדם בריא. הם מהווים חלק חשוב מהמגוון הביולוגי בישראל ומוגנים על פי חוק. הבנת ההבדלים בין מיני הנחשים השונים, ונקיטת זהירות כלפי כולם, תאפשר לנו לחיות לצידם בבטחה ובתבונה.

  • לוכד נחשים בחינם, האם יש דבר כזה?

    הופעת נחש בקרבת הבית או בתוכו מעוררת תמיד דאגה ופאניקה. התגובה האינסטינקטיבית היא לחפש עזרה מיידית, ולעיתים קרובות עולה השאלה – האם ניתן למצוא לוכד נחשים בחינם? התשובה המצערת היא שבאופן כללי, שירותי לכידת נחשים מקצועיים אינם ניתנים בחינם. עם זאת, ישנם גורמים מסוימים שעשויים להשפיע על עלות השירות, ולעיתים רחוקות מאוד ניתן למצוא פתרונות שאינם כרוכים בתשלום ישיר. מדוע לוכד נחשים אינו עובד בחינם? כדי להבין מדוע לוכד נחשים מקצועי אינו יכול להציע את שירותיו ללא תשלום, חשוב להבין את המורכבות והאחריות של המקצוע: הכשרה, רישוי וניסיון: לוכד נחשים מוסמך עובר הכשרה ייעודית מקיפה, הכוללת לימוד מעמיק של מיני הנחשים השונים , התנהגותם, ארסיותם ושיטות לכידה בטוחות. בנוסף, עליו להחזיק ברישיון מיוחד מטעם רשות הטבע והגנים. כל אלו דורשים השקעת זמן, כסף וניסיון רב. לא מדובר בעבודה פשוטה שכל אחד יכול לבצע. ציוד מקצועי: לכידת נחש, במיוחד ארסי, דורשת ציוד מקצועי ייעודי ויקר. מדובר במלקחיים, ווים, דליים או מיכלי אחיזה מיוחדים, ציוד מגן ללוכד ועוד. ציוד זה צריך להיות תקין, מתוחזק ובטוח לשימוש. זמינות 24/7 והיענות מהירה: נחשים אינם מחכים לשעות הפעילות המקובלות. הכשת נחש יכולה להתרחש בכל עת, ולכן לוכד נחשים נדרש לזמינות 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. היענות מהירה חיונית במקרים של סכנה מיידית. זמינות כזו כרוכה במשאבים רבים, כולל כוננות, דלק והוצאות תפעול. סיכון מקצועי: למרות המיומנות והציוד, עבודת לוכד הנחשים כרוכה בסיכון משמעותי להכשה. סיכון זה מצריך ביטוחים מתאימים והכרה באופי המסוכן של המקצוע, מה שמשתקף במחיר השירות. השלכות הלכידה: לוכד נחשים אינו רק לוכד; הוא גם אחראי לשחרור הנחש בסביבת מחיה מתאימה והרחק מיישובים. תהליך זה דורש ידע, זמן ונסיעה. מקרים בהם ייתכן "שירות בחינם" או בעלות נמוכה: למרות שהשירות המקצועי בתשלום, ישנם תרחישים חריגים שבהם עלות השירות עשויה להיות נמוכה במיוחד, או אפילו אפסית (באופן עקיף): מתנדבים או ארגוני שימור: במקרים נדירים, ייתכנו מתנדבים מורשים או ארגונים מסוימים שפועלים ממניעים של שימור טבע ואינם גובים תשלום עבור הלכידה עצמה, אך הם לרוב פועלים במסגרת מצומצמת וזמינותם אינה מובטחת 24/7. זוהי אינה נורמה מקובלת. רשויות מקומיות (במקרים חריגים): לעיתים נדירות, ביישובים קטנים מאוד או במקרים ספציפיים ומוגדרים מראש על ידי הרשות המקומית (לרוב בגיבוי של תקציב ייעודי), ייתכן שרשות מסוימת תממן את השירות עבור תושביה. עם זאת, זוהי אינה פרקטיקה רווחת ונדירה מאוד. לרוב, הרשות תפנה את התושב ללוכד מורשה וידוע שתעריפיו סבירים. מקרים של עזרה הדדית / שכנים: במקרים של הכרות אישית עם לוכד נחשים (לדוגמה, חבר, בן משפחה), ייתכן והוא יסייע ללא תשלום או בתשלום סמלי. אך זוהי אינה פרקטיקה עסקית אלא עזרה אישית. מה חשוב לזכור? הכשה היא מצב חירום: אם יש חשש להכשה, אין לחשוב על עלויות. חיי אדם ובריאותו קודמים לכל שיקול כלכלי. יש להזעיק מיד מד"א (101) ולפנות לבית החולים. הימנעו מפעולות חובבניות: ניסיון עצמאי ללכוד נחש, במיוחד אם אינכם מיומנים או אינכם מזהים את המין, מסוכן ביותר ועלול להסתיים בהכשה. בחרו בלוכד מורשה: תמיד יש להזמין לוכד נחשים מורשה מטעם רשות הטבע והגנים. רק לוכד מורשה יכול להבטיח לכידה בטוחה לך, לנחש ולסביבה. סיכום החיפוש אחר לוכד נחשים בחינם הוא כמעט תמיד מיתוס, והציפייה לקבלת שירות מקצועי כזה ללא תשלום אינה ריאלית. מקצוע לוכד הנחשים דורש ידע, הכשרה, ציוד וזמינות שעלותם משתקפת במחיר השירות. ההשקעה בלוכד מורשה היא השקעה בביטחון האישי ובשמירה על הטבע. במקום לחפש שירות חינמי, מומלץ להחזיק פרטי יצירת קשר של לוכד נחשים מוסמך וזמין באזור מגוריכם, כדי להיות מוכנים לכל מקרה של מפגש בלתי צפוי עם נחש.

  • נחשים שחורים בישראל: זיהוי והבדלים

    בישראל, נחשים שחורים מעוררים לא פעם חשש, אבל חשוב לדעת שלא כולם ארסיים. זיהוי נכון שלהם הוא קריטי, שכן בלבול עלול להוביל לפאניקה מיותרת ואף לפגיעה בנחשים שאינם מסוכנים לאדם. במאמר זה נתמקד בנחשים שחורים הנפוצים בישראל, נבין את מאפייניהם וכיצד ניתן להבדיל ביניהם בצורה מדויקת. נחשים שחורים ארסיים בישראל בישראל, קיימים שני מיני נחשים ארסיים בולטים בעלי גוון שחור, ושניהם מסוכנים לאדם: פתן שחור מצוי (Walterinnesia aegyptia): מאפיינים: נחש שחור מבריק ואחיד בצבעו, ללא דוגמאות או כתמים. אורכו יכול להגיע למטר וחצי. ראשו מעוגל ורחב יחסית לגופו, ולעיתים נראה כמעט "מנותק" מהצוואר. קשקשיו חלקים ומבריקים. התנהגות: נחש לילי וביישן, פעיל בעיקר בחודשי הקיץ. תנועתו איטית יחסית. כשחש מאוים, הוא נוטה לקפל את גופו ולהחביא את ראשו, לעיתים מכווץ את השרירים ומתקשה. ארס: ארסו של הפתן שחור מצוי הוא נוירוטוקסי (פוגע במערכת העצבים) ועלול לגרום לשיתוק נשימתי. הכשה עלולה להיות מסוכנת מאוד ולכן יש לפנות באופן מיידי לקבלת טיפול רפואי. תפוצה: מצוי בעיקר באזורים חוליים בדרום הארץ ובבקעת הירדן. שרף עין גדי (Atractaspis engaddensis): מאפיינים: נחש שחור ומבריק, בעל גוף גלילי וצר יחסית. אורכו בדרך כלל אינו עולה על 80 ס"מ. ראשו קטן וצר, אינו בולט משמעותית מהצוואר, ועיניו קטנות מאוד. מאפיין ייחודי לו הוא ניביו הארוכים והבולטים אותם הוא יכול לשלוף הצידה גם כאשר פיו סגור, מה שמאפשר לו להכיש גם ב"נגיחת צד" מהירה. התנהגות: נחש לילי החי בדרך כלל מתחת לאדמה או מתחת לאבנים. ביישן, ונוטה לברוח כשמתגלה. אם חש מאוים, הוא יכול להכיש במהירות עצומה. ארס: ארסו של השרף עין גדי הוא ציטוטוקסי (פוגע ברקמות) וגורם לכאב עז, נפיחות, שלפוחיות ונמק באזור ההכשה. למרות שאינו נחשב קטלני כמו הכשה של פתן, הכשה מחייבת טיפול רפואי מיידי. תפוצה: נפוץ בעיקר במדבר יהודה, עמק הירדן, הנגב והגלבוע, באזורים סלעיים. נחשים שחורים לא-ארסיים בישראל רוב הנחשים בעלי גוון שחור שתפגשו בישראל אינם ארסיים. חשוב לדעת לזהותם כדי למנוע פגיעה מיותרת בהם. להלן הנפוץ שבהם: זעמן שחור (Hemorrhois nummifer): מאפיינים: זהו הנחש השחור הלא-ארסי הנפוץ ביותר בישראל. צבעו שחור מבריק ואחיד, אך לעיתים קרובות ניתן להבחין בדוגמת כתמים עמומה דמוית "שטיח" על גבו, במיוחד אצל פרטים צעירים או באור מסוים. בטנו בהירה יותר. אורכו יכול להגיע לשני מטרים ואף יותר, והוא נחש חסון. התנהגות: נחש פעיל מאוד ביום, מהיר ותזזיתי. ניזון ממכרסמים, לטאות ונחשים אחרים (כולל נחשים ארסיים!), מה שהופך אותו למועיל מאוד לסביבה ומונע התפתחות אוכלוסיות נחשים ארסיים באזורים בהם הוא נמצא. כשחש מאוים, הוא ממהר להימלט, אך אם מרגיש לכוד, הוא עשוי לנשוך. נשיכתו אינה ארסית אך עלולה להיות כואבת ולעיתים לגרום לשריטות. תפוצה: נפוץ מהצפון עד קו באר-שבע, במגוון בתי גידול – משטחים חקלאיים ועד אזורי מגורים. כיצד להבדיל בין נחשים שחורים? ההבדלים העיקריים שיעזרו לכם לזהות את הנחשים השחורים הם: מראה ראש: פתן שחור: ראש רחב ומעוגל, בולט יחסית לגוף. שרף עין גדי: ראש קטן וצר, אינו בולט. עיניים קטנות מאוד. (קשה לראות מרחוק). זעמן שחור: ראש מוארך, בדרך כלל בעל צורה יותר משולשת, ואינו בולט באופן דרמטי מהצוואר. לסת תחתונה לבנה. קשקשים: פתן שחור ושרף עין גדי: קשקשים חלקים ומבריקים. זעמן שחור: קשקשים בעלי קרין (רכס קטן), המעניקים לו מראה פחות מבריק ו"מט" יותר קרוב. דוגמת צבע: פתן שחור ושרף עין גדי: צבע שחור אחיד לחלוטין לרוב. זעמן שחור: לעיתים קרובות ניתן להבחין בדוגמת כתמים עמומה על גבו, במיוחד אצל פרטים צעירים. פעילות: פתן שחור ושרף עין גדי: פעילים בעיקר בלילה (ליליים). זעמן שחור: פעיל ביום (יומי). תפוצה: פתן שחור: דרום הארץ, בקעת הירדן (אזורי חול). שרף עין גדי: מדבר יהודה, עמק הירדן, נגב, גלבוע (אזורים סלעיים). זעמן שחור: מקו באר שבע עד החרמון. מה לעשות כשנתקלים בנחש שחור? התרחקו מיידית: שמרו על מרחק בטוח של כמה מטרים מהנחש. אל תנסו ללכוד או לפגוע: זו הטעות הנפוצה והמסוכנת ביותר. רוב ההכשות מתרחשות בניסיון ללכוד, להרוג או להזיז נחש. גם נחשים לא ארסיים עלולים לנשוך אם הם חשים מאוימים. הזמינו לוכד נחשים מוסמך: אם הנחש נמצא בתוך הבית, בחצר או במקום שבו הוא מהווה סכנה ממשית לבני אדם או לחיות מחמד, התקשרו מיד ללוכד נחשים מורשה ומקצועי. הוא יזהה את המין ויעביר את הנחש למקום בטוח בטבע. צלמו (בזהירות ובמרחק): אם אתם יכולים לעשות זאת בבטחה, צלמו את הנחש מרחוק. תמונה טובה (של הראש והגוף) יכולה לעזור ללוכד נחשים לזהות את המין מראש. השאירו את הנחש לבד: לרוב, אם הנחש אינו מרגיש מאוים, הוא ימשיך בדרכו. זכרו, נחשים הם חלק חשוב מ המערכת האקולוגית בישראל . הכרת המינים השונים והבנה ההבדלים ביניהם תסייע לחיים משותפים בטוחים יותר ותשמור גם על הנחשים.

  • נחש החנק: ענק שקט בעולם הזוחלים

    נחשי החנק מהווים קבוצה מרתקת ומגוונת של נחשים לא ארסיים , המאופיינים בשיטת ציד ייחודית – חנק. בניגוד לנחשים ארסיים המשתמשים בארס כדי להכניע את טרפם, נחשי החנק מסתמכים על כוח שריריהם העצום כדי ללפות את טרפם ולמנוע ממנו לנשום עד שהוא מאבד את הכרתו ומת. קבוצה זו כוללת מינים גדולים ומרשימים כמו אנקונדה, פיתון ובועה, לצד מינים קטנים יותר. במאמר זה, נצלול לעומק עולמם של נחשי החנק, נבחן את מאפייניהם, שיטות הציד שלהם, תפוצתם, התנהגותם ומקומם במערכת האקולוגית. מאפיינים פיזיים ומגוון: נחשי החנק מפגינים מגוון רחב של גדלים, צבעים ודוגמאות, המותאמים לבתי הגידול השונים בהם הם חיים. האנקונדה הירוקה ( Eunectes murinus ) היא הנחש הכבד ביותר בעולם, ויכולה להגיע למשקלים של מעל 200 קילוגרם ולאורך של למעלה מ-8 מטרים. הפיתון המרושת ( Malayopython reticulatus ) הוא הנחש הארוך ביותר בעולם, ויכול לצמוח לאורך של מעל 10 מטרים. לעומתם, מינים כמו בואה ננסי מדגסקר ( Sanzinia madagascariensis ) מגיעים לאורך של מטר עד מטר וחצי בלבד. מבנה גופם של נחשי החנק חזק ושרירי במיוחד, דבר המאפשר להם להפעיל לחץ רב על טרפם. קשקשיהם חלקים ומבריקים, וצבעם ודוגמאותיהם משמשים לרוב כהסוואה יעילה בסביבתם. לרובם לסתות גמישות המאפשרות להם לבלוע טרף גדול יחסית לגודל ראשם. בניגוד לנחשים ארסיים, לנחשי החנק אין ניבים מיוחדים להזרקת ארס. שיטת הציד הייחודית - חנק: שיטת הציד של נחשי החנק היא מרתקת ויעילה. לאחר שאיתרו את טרפם באמצעות חוש הריח המפותח שלהם וחוש החום (בחלק מהמינים), הם מתנפלים עליו במהירות וחוזקים אותו בעזרת לסתותיהם החזקות. לאחר מכן, הם כורכים את גופם השרירי סביב הטרף ומפעילים לחץ הולך וגובר. בניגוד למיתוס הנפוץ, נחשי החנק אינם שוברים את עצמות טרפם. במקום זאת, הלחץ שהם מפעילים מונע מהטרף לנשום, חוסם את זרימת הדם למוח וללב, ובתוך זמן קצר הטרף מאבד את הכרתו ומת מחוסר חמצן. לאחר מכן, הנחש משחרר את אחיזתו ובולע את הטרף בשלמותו. תפוצה ובית גידול: תפוצתם של נחשי החנק רחבה ומגוונת וכוללת אזורים טרופיים וסובטרופיים ברחבי העולם. הם נמצאים באמריקה, אפריקה, אסיה ואוסטרליה. בתי הגידול שלהם מגוונים לא פחות וכוללים יערות גשם, סוואנות, מדבריות, ביצות ואפילו אזורים עירוניים. מינים שונים פיתחו התאמות מיוחדות לסביבתם. לדוגמה, האנקונדה מבלה את רוב זמנה במים, בעוד שפיתונים מסוימים מותאמים לחיים על עצים. התנהגות ואורח חיים: אורח חייהם של נחשי החנק משתנה בהתאם למין ולסביבה. רובם פעילים בשעות הלילה (נוקטורנליים) או בשעות הדמדומים (קרפוסקולריים), כדי להימנע מהחום של היום ולנצל את פעילות הטרף שלהם. הם לרוב יצורים מתבודדים ומבלים את רוב זמנם בחיפוש אחר מזון או במנוחה במקומות מסתור. נחשי החנק מתרבים באמצעות הטלת ביצים (אובוויפאריות) או השרצת ולדות חיים (ויוויפאריות או אובוויפאריות). הנקבות מטילות מספר משתנה של ביצים או ולדות, בהתאם למין ולגודלן. חלק מהנקבות מגנות על קיניהן עד לבקיעה או להשרצה. תזונה: תזונתם של נחשי החנק מגוונת וכוללת יונקים קטנים ובינוניים, עופות, זוחלים אחרים, דו-חיים ואף דגים (במקרה של מינים מימיים כמו האנקונדה). גודל הטרף תלוי בגודל הנחש. פיתונים גדולים יכולים לטרוף חזירים ואיילים, בעוד שמינים קטנים יותר ניזונים בעיקר ממכרסמים ולטאות. נחשי החנק והאדם: למרות גודלם המאיים של חלק מנחשי החנק, רוב המינים אינם מהווים סכנה משמעותית לבני אדם, במיוחד אם לא מתגרים בהם. עם זאת, מינים גדולים כמו פיתון בורמזי ואנקונדה עלולים להוות סכנה לילדים קטנים או לחיות מחמד. לעיתים, נחשי חנק מגודלים כחיות מחמד, אך גידולם דורש ידע, ניסיון ומתקנים מתאימים כדי להבטיח הן את בטיחות הבעלים והן את רווחת הנחש. חשיבות אקולוגית ומצב שימור: נחשי החנק ממלאים תפקיד חשוב במערכות האקולוגיות השונות בהן הם חיים כטורפי על השולטים באוכלוסיות הטרף שלהם. עם זאת, אוכלוסיות רבות של נחשי חנק נמצאות תחת איום כתוצאה מאובדן בתי גידול, ציד לא חוקי וסחר בחיות בר. מינים מסוימים, כמו פיתון בורמזי בפלורידה, הפכו למינים פולשים וגורמים נזק למערכות האקולוגיות המקומיות. מאמצי שימור חשובים כדי להגן על מינים אלה ולשמור על האיזון האקולוגי. סיכום: נחשי החנק הם קבוצה מרתקת של נחשים לא ארסיים המצוידים בשיטת ציד ייחודית ויעילה. גודלם המגוון, תפוצתם הרחבה והתאמותיהם לסביבות חיים שונות הופכים אותם לחלק חשוב ומעניין בעולם הזוחלים. הבנת מאפייניהם, התנהגותם ומקומם במערכת האקולוגית חיונית לקידום מאמצי שימור ולהבטחת המשך קיומם בטבע.

  • אז כמה מיני נחשים יש בישראל?

    בישראל, למרות שטחה הקטן יחסית, קיים מגוון מרשים של מיני נחשים. הנוף המגוון של הארץ, הכולל אזורים מדבריים, חורשים ים תיכוניים, שטחי חקלאות וביצות, מספק בתי גידול מתאימים למגוון רחב של זוחלים אלה. בישראל קיימים כ-41 מיני נחשים שונים, מתוכם 9 מינים ארסיים ומסוכנים לאדם. הנחשים בישראל מחולקים ל-9 משפחות שונות, כאשר כל משפחה כוללת מספר סוגים ומינים. הנחשים הארסיים בישראל: פתן שחור  (Walterinnesia aegyptia): נחש ארסי ביותר, בעל גוף שחור ומבריק, המגיע לאורך של עד 1.3 מטר. נפוץ באזורים מדבריים וערבתיים בישראל. הארס שלו נוירוטוקסי וגורם לשיתוק שרירים ופגיעה במערכת הנשימה. צפע מצוי  (Daboia palaestinae): הנחש הארסי הנפוץ והגדול ביותר בישראל. צבעו נע בין חום לאפור, עם דוגמת מעוינים כהה על הגב. נפוץ באזורים הים תיכוניים של ישראל, כולל אזורים מיושבים. הארס שלו משפיע על מערכת הדם ועלול לגרום לדימומים, נפיחות וכאבים עזים. צפע חרמון  (Montivipera bornmuelleri): נחש קטן יחסית, אנדמי לאזור החרמון ורמת הגולן. צבעו אפור עם כתמים שחורים. מצוי בסכנת הכחדה. ארסו דומה לזה של הצפע המצוי, אך השפעתו פחות חמורה בשל כמות הארס הקטנה. אפעה  (Echis coloratus): נחש מדברי קטן יחסית, בעל צבע חום בהיר עם כתמים כהים. נפוץ באזורים מדבריים וצחיחים בישראל. ארסו גורם להפרעות בקרישת הדם ולדימומים. עכן גדול  (Cerastes gasperettii): נחש מדברי בינוני בגודלו, בעל שני "קרניים" קטנות מעל עיניו. נפוץ בערבה. ארסו גורם לכאבים מקומיים, נפיחות ועלול לפגוע במערכת הדם. עכן חרטומים  (Cerastes cerastes): דומה לעכן הגדול, אך קטן יותר ובעל "חרטום" קטן מעל פיו. נפוץ בצפון מערב הנגב. ארסו דומה לזה של העכן הגדול. עכן קטן  (Cerastes vipera): הנחש הקטן ביותר במשפחת העכנים בישראל. נפוץ בקרקעות חוליות בצפון מערב הנגב. ארסו חלש יחסית וגורם בעיקר לכאבים ונפיחות מקומיים. שפיפון  (Pseudocerastes fieldi): נחש מדברי בינוני בגודלו, בעל קשקשים זיזיים מעל עיניו. נפוץ בחלקים מהנגב והערבה. ארסו פחות נחקר אך נחשב למסוכן. שרף עין גדי  (Atractaspis engaddensis): נחש קטן ושחור, בעל ראש קטן ועיניים קטנות. נפוץ באזור בקעת ים המלח ומדבר יהודה. נחשב לנחש הארסי ביותר בישראל, וארסו משפיע על מערכת העצבים, כלי הדם והלב. נחשים לא ארסיים בישראל (רשימה חלקית): זעמן שחור  (Dolichophis jugularis): נחש גדול ומהיר, צבעו משתנה מחום או אפור בצעירותו לשחור בבגרותו. זעמן זיתני  (Platyceps collaris): נחש דק וזריז, צבעו חום בהיר או ירקרק עם ראש אדמדם. זעמן מטבעות  (Hemorrhois nummifer): נחש אפור או חום עם כתמים כהים דמויי מטבעות על גבו. זעמן דק  (Platyceps saharicus): נחש מהיר ודק, צבעו צהוב בהיר, אפור או חום עם כתמים רוחביים. כרכן חלק  (Zamenis hohenackeri): נחש נדיר יחסית, בצבע אפור עם כתמים חומים, נפוץ באזורים סלעיים בחרמון. חנק משריץ  (Eryx jaculus): נחש עבה ומגושם, בעל זנב קצר, משריץ ולדות חיים. חשוב לזכור כי כל הנחשים הם חלק חשוב מהמערכת האקולוגית, ואין לפגוע בהם. במקרה של מפגש עם נחש, מומלץ לשמור על מרחק בטוח ולא לנסות לתפוס אותו. יש להזמין לוכד נחשים מורשה. במקרה של הכשה, יש לפנות לקבלת טיפול רפואי בהקדם.

  • בקיעת האבקועים

    עונת הרבייה של נחשים בישראל מגיעה לשיאה באביב ובקיץ, ולאחריה תקופת דגירה משתנה בהתאם למין הנחש ולתנאי הסביבה. סיום תקופה זו מסומן על ידי אירוע מרתק וחשוב במחזור החיים של הנחשים – בקיעת האבקועים. מועד הבקיעה אינו אחיד ומשתנה בין מיני הנחשים השונים בישראל, אך ניתן לציין מגמות כלליות ותקופות זמן אופייניות. תלות בטמפרטורה ובמין: אחד הגורמים המרכזיים המשפיעים על זמן בקיעת האבקועים הוא טמפרטורת הסביבה. כזוחלים, נחשים הם בעלי דם קר, וקצב התפתחות העוברים בתוך הביצים תלוי ישירות בטמפרטורת הקן. טמפרטורות חמות יותר יזרזו את התהליך, בעוד שטמפרטורות קרירות יותר יעכבו אותו. בנוסף, משך תקופת הדגירה משתנה באופן משמעותי בין מיני הנחשים השונים בישראל. ישנם מינים המטילים ביצים (oviparous) וישנם מינים משריצי ולדות (viviparous או ovoviviparous), כלומר הם משריצים צאצאים חיים לאחר שהתפתחו בתוך גוף האם. מיני נחשים מטילים ביצים (Oviparous): צפע מצוי: הצפע המצוי מטיל מספר ביצים (בדרך כלל בין 10 ל-20) בסוף האביב או בתחילת הקיץ. תקופת הדגירה נמשכת לרוב בין חודש וחצי לשלושה חודשים, ולכן בקיעת האבקועים מתרחשת לרוב במהלך הקיץ, בין יולי לספטמבר . האבקועים בוקעים עצמאיים לחלוטין וארסיים כבר מרגע בקיעתם. נחש מים משובץ:  נקבת נחש המים מטילה מספר גדול של ביצים (לעיתים מעל 20) בקרבת מקווי מים בחודשי הקיץ. תקופת הדגירה קצרה יחסית, ונמשכת לרוב בין 40 ל-60 ימים. לכן, בקיעת האבקועים מתרחשת בסוף הקיץ או בתחילת הסתיו, בין אוגוסט לאוקטובר . האבקועים אינם ארסיים.   זעמן: הזעמן השחור מטיל מספר ביצים (בין 6 ל-12) באביב או בתחילת הקיץ, לרוב במקומות מוסתרים כמו מתחת לאבנים או בתוך גזעי עצים רקובים. תקופת הדגירה נמשכת כשלושה חודשים, ולכן בקיעת האבקועים מתרחשת לרוב במהלך הקיץ, בין יולי לספטמבר . האבקועים אינם ארסיים. צעירי הזעמן השחור מפוספסים בצבעי צהוב ושחור, ורק עם התבגרותם הם מקבלים את צבעם השחור האחיד.   זעמן מטבעות:   נקבת זעמן המטבעות מטילה מספר ביצים (בין 5 ל-15) באביב או בתחילת הקיץ, לעיתים קרובות במחילות נטושות של מכרסמים או מתחת לסלעים. תקופת הדגירה נמשכת כשני חודשים, ולכן בקיעת האבקועים מתרחשת לרוב במהלך הקיץ, בין יוני לאוגוסט . האבקועים אינם ארסיים ומאופיינים בדגם כתמים דמוי מטבע על גבם, ממנו נגזר שמם. חשיבות מועד הבקיעה: מועד בקיעת האבקועים הוא קריטי להישרדותם. בקיעה בסוף הקיץ או בתחילת הסתיו מעניקה לאבקועים זמן קצר להתחיל לצוד ולאגור שומן לקראת חודשי החורף הקרים, בהם פעילות הזוחלים פוחתת משמעותית. טמפרטורות מתונות יחסית וזמינות טרף עדיין סבירה בתקופה זו מגדילות את סיכויי ההישרדות של הדור הצעיר. השפעת שינויי האקלים: חשוב לציין כי שינויי האקלים עלולים להשפיע על מועדי הרבייה והבקיעה של נחשים בישראל. טמפרטורות חמות מהרגיל באביב עלולות להקדים את עונת הרבייה, וקיצים ארוכים וחמים יותר עשויים להשפיע על משך תקופת הדגירה ועל מועד הבקיעה. מחקרים ארוכי טווח נדרשים כדי להבין את ההשלכות המלאות של שינויים אלו על מחזורי החיים של נחשי ישראל. לסיכום, בקיעת אבקועי הנחשים בישראל היא תופעה המתרחשת בעיקר במהלך חודשי הקיץ ותחילת הסתיו, בין יולי לאוקטובר. המועד המדויק תלוי במין הנחש ובטמפרטורת הסביבה. תקופה זו היא קריטית להישרדות הדור הצעיר, המצויד מרגע בקיעתו ביכולת לצוד ולהתמודד עם אתגרי הסביבה.

bottom of page